ברשותכם אני אקדיש את הפוסט הזה לאודי ירושלמי, מפיק שהיה גם סוג של חבר. מפיק שהיה גם בנאדם מאוד כנה, שתמיד אמר לי מה הוא חושב וכשטקסט מצא חן בעיניו הוא עשה כל מה שביכולתו לקדם את העניין. מהר מאוד. זה היה ממש לפני כמה חודשים, שראיתי אותו בקפה תחתית ואמרתי לו שאני רוצה להגיש איתו את "עד הקצה" לגופי שידור ולקדם את הסדרה. תוך פחות מ-24 שעות הוא קרא, חיבר אותי לדובר קוסטשווילי ואחרי פגישה של שלושתינו שלחנו את ההצעה ליס.

שמעתי מחבר משותף שאודי לא בקו הבריאות, אבל חשבתי שמדובר בשפעת או משהו כזה. ניסיתי לדלות עוד פרטים, ללא הצלחה, כיבדתי את הפרטיות שלו אבל התחילה לכרסם בי תחושה לא כל כך טובה. עם זאת, לא יכולתי להאמין ביום שלישי האחרון שקיבלתי הודעה מדובר שאודי הלך לעולמו.

הכרתי את אודי דרך גיא מהפנתר הירוק. שלחתי לו כמה הצעות לסרטים וסדרות, את חלקם הוא אהב מאוד ואת חלקם הוא מאוד מאוד לא אהב. כשאודי אהב רעיון הוא דחף לזה שהפרויקט יתממש כמה שיותר מהר ובצורה היעילה ביותר. כשאודי לא אהב רעיון שהצגתי בפניו הוא אמר לי את זה בלי גינונים מיותרים.

"אין לזה התכנות כלכלית"

"אני לא עושה סדרות רשת"

"אני לא עושה סרטים קצרים"

"זה כאילו שני אנשים שונים כתבו את ההצעות האלה"

אודי היה אחד מהפעילים במחאה נגד הרפורמה המשפטית. כל שיחה איתו נמשכה כמעט שעה. מכל שיחה למדתי יותר על התעשייה ועל החיים ועל עשייה מכל מפיק אחר שהכרתי והכרתי הרבה. למדתי על פוליטיקה. על יחסים בין קולגות ועל פוליטיקה בתוך התעשייה.

יותר מהכול אהבתי איך הוא שם פס על הכול, איך הוא נע בעולם הזה כאילו העולם הזה שייך לו. איך הוא דורש בעלות על העולם, גם אם העולם לא שייך לו.

נדמה שקו בלתי נראה אך מורגש עובר כחוט השני בין כל מוריי שהביאו אותי להקדיש את כל מרצי ופועלי לתסריטאות. עדו דרור שהיה המרצה שלי לתסריטאות במנשר ובזכותו הגעתי לחוג לקולנוע באוניברסיטה, כתב את סימני שאלה שאודי הפיק. דובר שהיה גם מרצה שלי לבימוי וגם חלק מהמשולש הגשה של "עד הקצה" כתב וביים את "חתונה מאוחרת" שאודי הפיק. יורם קניוק שקרא את ספר השירה הראשון שלי "אדן" ואהב את שיריי והתכתבנו במיילים ובזכותו גיליתי ש"אלסקה" פורסם בהארץ כתב את "נבלות" שהפך לסדרה מדהימה שאודי הפיק.

גם "אהבה ראשונה" הסדרה הראשונה שמכרתי – למרות שאודי לא אהב את הרעיון הראשוני, הוא זה שקישר אותי לרביב יצחקי וללבנה חכים ומשם הגעתי לבלקפילס ולבסוף כשהוא ראה את הסדרה, הוא התרשם ממנה מאוד וזה ריגש אותי כי הערכתי את דעתו. גם אם לא הסכמתי איתה תמיד.

הוא היה בנאדם אמיתי. הוא היה יוצר כנה ומשמעותי.

איום ונורא לדבר עליו בלשון עבר.

אודי אני לא יודעת אם פוסטים זמינים במקום בו אתה נמצא כרגע, אבל רציתי להגיד לך תודה שפתחת בפניי את הדלת, שישבת איתי לקפה, שלקחת חלק ביצירה שלי, שזכיתי לצפות בשלך ואני מצטערת שהזמן היה קצר, אני שמחה שנשאר טעם לעוד ואני מבטיחה לך ש"עד הקצה" יתמשש השם שלך יהיה בכתוביות כי אני רוצה להיות חתומה איתך על יצירה טלוויזיונית. אתה נכס לקולנוע ולטלוויזיה הישראלית ואני אתגעגע אליך

מאוד.