פרק 7 – הצלצול הגואל

// פרק אחרון בסדרה "כתיבה על כתיבה" //

בואו נדבר רגע על שעון מעורר.

לכאורה קוץ בתחת, את רוצה לישון ולפתע הזין הזה מצלצל, מעיר אותך, את מודעת, יודעת שאת צריכה להתעורר והכי היית רוצה להמשיך לישון, להישאר בהכחשה. מצד שני, היד החיצונית הזו שנכנסת ושולפת אותך מהבפנים שלך אל הבחוץ היא הסיבה שיצאת החוצה. זה נהדר לישון, זה חיוני להתכרבל כמו שבלול בקונכייה. בוא נודה בזה, רוב חיינו אנחנו חשופיות על המדרכה ורגליים מועכות אותנו בלי כוונת תחילה אפילו, סתם כי הן היו בדרך לאינשהו ולא שמו לב שאנחנו שם. אבל גם קונכייה היא לא מי יודע מה בית והיא נשברת בקלות. אז מה רע במודעות?

לקפוץ לתוך זרם החיים. ללמוד ליהנות מהחבטה של הגוף באוויר כמו כדור בקצה מחבט, לעוף.

האם נגיע לHome round?

לימדו אותנו לשחות עם הזרם, אבל ניתן לעצור את הזמן על ידי בהייה באוויר. להסתכל על הדגים הצבעוניים ששוחים בינינו, לבדוק לאן הזרם הזה מתנקז.

האם כולם הולכים עם העדר רק בגלל שהאופציה השנייה היא להיות הכבשה השחורה?

כולם מדברים על כמה הם מרוויחים אף אחד לא מדבר על כמה הוא הפסיד. זה עוד מתחיל מזמן, בבית ספר יסודי כשחשבון יותר חשוב מספרות, לימדו אותנו לסכם, דרך הפתרון חשובה רק בכדי לחזק את התוצאה הסופית. רק בשיעורי נהיגה מונעת בגיל 20 פלוס כשהמורה דיבר על נהיגה הוא אמר ״כולם חושבים איך להגיע מנקודה לנקודה אף אחד לא מקדיש תשומת לב לדרך״. הדרך היא הנקודה הסופית, הנקודה הסופית מתחילה ונגמרת בכל צעד שאנחנו לוקחים, הנשימה היא הנשיפה.

כמה רחוק אנחנו מסוגלים לכוון? ואם הסוף הוא משהו שאנחנו המצאנו האם יש לנו את הכוח לחבר גם את שאר העלילה?

האם אפשר להחזיק את קשת האפשרויות חזק בין שתי הידיים, לכוון את עצמנו כמו חץ, ולהכניס את הראש עמוק במטרה?

ערש, גיבור מהמיתולוגיה הפרסית היה קשת. החץ שהוא ירה קבע את גבול האימפריה הפרסית. ערש איבד את חייו כשירה את החץ שעף מזריחה לשקיעה ונחת במרחק 40 ימי הליכה.

אם אנחנו נוחתים במיטה איפה נמצאת האימפריה שלנו?

ברגע שאנחנו רואים את הדרך אנחנו כבר הולכים בה. לא ניתן לדעת לאן נגיע, אולי נמצא חברים שגם מחפשים, שמפחדים, שמאמינים בקוסם גדול כשהכוח כל הזמן התחזק בתוכם.

שביל האבנים הצהובות נבנה מחלומות, אבל צריך להתעורר כדי ללכת בו.

הגיע הזמן לכוון את הזין שנמצא בכף ידך, שיצלצל, להיזרק למים, להיחבט במציאות ולהתעורר.

טוק, טוק, מי שם?

זה הראש שלך נדפק בקיר.