איך מתפרנסים מכתיבה? איך מתפרנסים מתסריטאות?

לא מזמן השתתפתי במפגש תסריטאים (מתחילים/ צעירים) שמתעניינים להצטרף לאיגוד התסריטאים.
מטרת המפגש היה לאפשר לתסריטאים שסיימו עכשיו לימודים להציף שאלות ובאופן לא מפתיע, השאלה המרכזית שנידונה בואריציות שונות הייתה – איך מתפרנסים מזה? איך אנחנו לוקחים את הרעיונות, הטקסטים, התסריטים, ההצעות והופכים אותם מתחביב למקצוע? והיו תשובות טובות לכולם, נדב בן סימון נתן נאום מוטיבציה נהדר, גם מאור גילרמן, שירה ברוך, ליאור תמם. הם הפיחו מוטיבציה גם בי, שמתמודדת עם הסיפור הזה כל פעם מחדש – אבל, מעבר לכל התשובות הטובות, אני רוצה להציע שיר – לא שלי, שיר ששר FATHER JOHN MISTY –  "everything is free" .

"מישהו עלה על השיטה הוא אומר, אנחנו נעבוד בזה בכל מקרה, גם אם לא נקבל על זה כסף".

שמעתי את השיר הזה לפניי כמה ימ­ים ומאז הוא הפך להמנון שלי. דרך אגב, זה התשלום האמתי של אומנות בעיניי, שיצירה שלך מדובבת את הרגשות של אנשים אחרים, שאולי אין להם מילים להסביר אותה בדיוק. על כתיבה אין תשלום, לא אמתי. לא באמת. זה לא מקצוע במובן הזה שאני עובדת בזה, ניסיתי לייצר לעצמי משמעת כתיבה במשך זמן מה, זה אף פעם לא עבד. אני לא אדם ממושמע, בשום דבר. המילה הראשונה שלי בערך הייתה "לא רוצה", אבל כל בוקר כשאני קמה, אני בשיר. כל לילה כשאני הולכת לישון, אני בסצנה. אין כוס טיפים שאפשר לאסוף אחרי שעות על שעות מול המסך, אולי כמה לייקים. זה בהחלט לא משלם את הדלק.

והעצות הנהדרות שעלו אתמול – ביניהן לצאת ולצלם בעצמך ולעלות לרשת, זה מעניין, כי זה מה שאנחנו עושים כל הזמן – בחינם. מזינים את הרשת. גם השיר של ג'ון, אם ישמע מיליוני פעמים, בקושי יכניס לו כסף –  $0.0084 על כל השמעה. אנחנו עושים את זה בחינם, אנחנו נמשיך לעשות את זה בחינם, כל מה שעשיתי אי פעם, אני חייבת למסור את זה ככה. מישהו עלה על השיטה, שאנחנו נעשה את זה בכל מקרה, גם אם לא נקבל על זה כסף. אין לנו בעיה לעבוד קשה – זה עבור מי אנחנו עובדים.

ולשמחתי, כרגע, עובדת בשביל עצמי. אז חלון עם כמה ענני גשם, מוזיקה טובה, כמה לייקים. מצליחים לייצר חיוך וזה אולי יותר ממה שאי פעם קיבלתי בדיי ג'וב.