כתיבה מתוך סופה

כל כך הרבה שאלות מתעוררות בי בצפייה בקטע הזה מ"הקוסם". בת כמה השחקנית? בת כמה דורותי הדמות? למה לעזאזל היא לובשת קצר? למה אף אחד לא חיכה עוד כמה דקות הילדה הגיעה הביתה ואפילו ניסתה להיכנס למחסה והוא היה נעול. למה אף אחד לא יצא לחפש אותה?

בחיי שכל פעם שיש סופה אני נזכרת בדורותי.
יש איזה הכרח בסיפורי ילדים להעדר הורי כדי שהילד או הילדה יעברו מסע התבגרות.

תחשבו על זה. כמעט כל סרט או סיפור או סדרה, ההורים או שהם לא שמו לב, או שהיו עסוקים בעבודה, חולים כמו בפרח לב הזהב. הילדים יתומים או שהאב התחתן מחדש כמו בסיפור סינדרלה ואז מת.

תמיד איזו טרגדיה היא ההתחלה של הצבעים והשירים והקסמים שיבואו בהמשך.

באריה, המכשפה וארון הבגדים שרכשתי לא מזמן בחנות הספרים יד השנייה בכיכר רבין – האחים גרים (ופגשתי סטודנט לשעבר שלמד אצלי תסריטאות וזכרתי כמה הוא תסריטאי מעולה, זה היה כיף גדול) – יש מלחמה ברקע ובית ענק, מלא חדרים, גם שם יש גשם וסופה שכופה על הילדים להישאר בבית.

לפעמים יש ילד עם נכות כמו בסוד הגן הנעלם ואפילו במשחקי הכס – איכשהו תוך כדי המסע ותהליך השינוי, הנכות הופכת לכוח על, לפרספקטיבה חדשה וייחודית על החיים, ייחודית רק לו.

במשחקי הכס, הילד הסקרן שראה אח ואחות בגילוי עריות, נדחף מהמגדל והופך לנכה בגיל עשר. בהמשך הוא יהפוך לעורב, שמסוגל לראות עבר, הווה ועתיד, מסוגל לעוף, חזק יותר מכל מי שסביבו. חזק יותר מכל מי שסחב אותו ועזר לו במהלך המסע.

איזו דרך מגניבה להפוך כאב למשהו יפה.

מאז ומתמיד הוקסמתי מאגדות, מסיפורי עם, מספרי ילדים. אני מציעה לכם גם, תמיד להיעזר באגדות שהשפיעו עליכם, אולי ספר שרציתם בתור ילדים או אפילו בתור מבוגרים לקרוא שוב ושוב. אולי יש בזה איזו הצהרת כוונות או ערכים הופכיים שתוכלו להשתמש בהם לפיתוח הסדרה שלכם.

למה שלא תהנו מהכתיבה? מהחקירה?
למה יש תדמית כזו לכותבים שאנחנו נעולים באיזה מרתף, מעשנים ושותים בלי סוף, לא אוכלים, חולים כל הזמן, מקמטים דפים ומקללים בזעם?

קחו את הסופה כרמל ותיהנו ממנה.
קצת גשם אינו סיבה להישאר בבית.

לאחרונה הבן הקטן שלי מכנה אותי קשת כשאנחנו משחקים במשפחת ארנבים ומקימים אוהל סדינים בסלון (לכל אחד הוא נותן שם, לא רק לי) ואני החלטתי לאמץ את השם קשת, זה מקסים בעיניי. מזה קשת? שמש וגשם ביחד שמייצרים מגוון של צבעים.

היצירה בעיניי היא לא רק הקסם שבה, היא גם הריכוך של הכאב בדרך ליצירתה. שיטת האקורדיון היא בסך הכול דרך לבנות וללכת בשביל האבנים הצהובות שלכם, בכיף, בשמחה, בפליאה. חשוב להבין שכל המסע המטלטל הזה הוא ספירלה, לפעמים אפילו טורנדו. זה רק נראה כאילו אנחנו מסתובבים סביב עצמו, למעשה אנחנו מתקדמים פשוט בתנועה מעגלית.