מה עושים עם טיוטות ישנות שלא משרתות את הסיפור או את הסדרה? האם שומרים אותן במגירה לעת צרה, או שאתם מוחקים, זורקים, שורפים (למי שמרגיש צורך להיות דרמטי)? על מי אנחנו עובדים? כותבים הם אנשים שעושים סיפור מכל דבר, אז למה שלא נהיה דרמטיים? רצוי שנהיה. רצוי שנהיה אנשים כאלה שמעניין איתם לפחות, ועל הרגלים כאלה ואחרים אכתוב בפוסט אחר.
אבל ההיסטוריה, ההיסטוריה הפרטית שלנו. ההיסטוריה של תהליך הכתיבה שלנו, שלפעמים יכול להימשך שנים – האם אנחנו שומרים אותה? אני כן. אני תמיד מנסה לשמור טיוטות ישנות, קצת כמו פירורי לחם של עמי ותמי. אני מרגישה שכשאני שומרת טיוטות, זה מזכיר לי מאיפה באתי ולאן אני הולכת. לא פעם סטיתי רחוק מדי מהנתיב שהכוונתי את עצמי אליו בתחילת הדרך, והייתי צריכה לחזור אחורה (וואו, שנתיים אחורה ממש) לטיוטה קודמת שהייתה ממש טובה והזכירה לי מה עבד בתחילת הדרך ומה לא עובד כעת.
למען האמת, זו הסיבה שאני מקיימת את השיעור על הצהרת הכוונות בסדנת פיתוח סדרות, ומבצע אותו בשיעור שני או שלישי בשיטה שלי – שיטת האקורדיון. כך אני עושה בכל הפורמטים, הדיגיטלי וגם בספר, וכך אני עושה גם בתהליכי כתיבה אחד על אחד. נדיר שאני לא אבקש מראש מיוצר לשלוח לי הצהרת כוונות ואם אין לו, להדריך אותו כיצד לכתוב אחת מהלב.
אנחנו קודם כל מצהירים מה אנחנו רוצים שהיצירה הזו תהיה, בפרמיס שלה. במקרה של סדרות, זה חיבור בין השאלה הדרמטית למנגנון הסדרתי, ואז אנחנו צריכים לדעת לאן היצירה הזו הולכת, כיצד אנחנו סוגרים אותה. מה התשובה שאנחנו נותנים לשאלה הדרמטית, מה הכיוון הערכי, הסגנוני והאישי שאליו אנחנו מכוונים את הצופים.
לזרוק או לאבד את הטיוטות הישנות של הפרויקט, בחמת זעם – 'וואי, זה היה גרוע או לא מדויק' – זו טעות. אתם כותבים את ההיסטוריה של עצמכם, אל תיפטרו מהעדויות להיסטוריה הזאת.
ומה אם תצטרכו טקסט גרוע שהיה נאיבי, של מישהו בתחילת דרכו? מה אם תרצו להשוות בסוף לטקסט שהתחלתם ממנו?
עזבו שבעיניי אין באמת דבר כזה טקסט גרוע. אנחנו נמצאים בתהליך, כל הזמן. הדבר הגרוע היחיד הוא להישאר במקום ולא להימצא בתנועה.
אני זוכרת בתור כותבת יומנים מגיל צעיר, שבעקבות קריאה בספריה של גלילה רון פדר, הרגשתי שהייתי ילדותית ביומנים שלי מגיל 7. לא ציינתי בהם תאריך ויום, ואז הרגשתי שצריך להיפטר מכל מה שכתבתי. בדיעבד, אני כל כך רוצה לקרוא יומנים שכתבתי בכיתה ב. כמה חבל. אבל היי, זו עדיין סצנה טובה ואפשר להבין דרכה אותי לא רע, כדמות.
אז במקרה הזה גם לראות את העולם כתסריטאית – זה שימושי מאוד. לעיבוד החוויה בכל מקרה.
מחר, השביעי באוקטובר 2025, זה לא התאריך העברי של האסון שפקד אותנו וטרם הסתיים, אבל זה שם הקוד לטרגדיה הקשה. אני יודעת שאהיה עסוקה מאוד, איפה הייתי לפני שנתיים ואיפה אהובים חשובים וזרים גמורים לא פחות חשובים, היו. ולצערי הרב, חלקם עדיין חטופים בעזה. מי ייתן ויחזרו בשלום מהר אלינו.
עד אז, מאחלת לכולם להיות עסוקים בדברים טובים שעושים להם טוב ועושים טוב לעולם, כמו יצירות שישנו אותו או לפחות יזכירו לנו מה זה להרגיש.
מרתון פיתוח סדרות יתקיים ב-18.10 ובדצמבר סדנה ארוכה יותר ומסורתית יותר. קורס אונליין אתם יכולים לקחת בכל עת.
שמרו על עצמכם, חג שמח.
