לא סתם מוזיקאים, כוכבי קולנוע ושאר סלבס מופיעים לראיונות בבגדים מוזרים ומשקפי שמש. להיות אמן זה מגניב. מגניבות זה משהו שרואים, משהו שמשוויצים בו, משהו שמזהים ישר כשרואים אותך. פגשתי גם לא מעט כותבים שהקפידו להתלבש מגניב ולהסתובב בבתי קפה ובברים המגניבים. יש מצב שזה הרגל שיש גם לי (פחות בקטע של בגדים, אבל כן בתי קפה).
רוב התסריטאים העובדים שאני מכירה הם לא האנשים המגניבים ביותר שפגשתי, לפחות לא מבחינה חיצונית. הם אנשי שיח מרתקים, כי וואלה, הם סטוריטלרים, אבל לגמרי פה זה נגמר.
לא מעט אנשים רוצים לכתוב סדרה כי זה מגניב, כי זה מה שהולך עכשיו, זה מה שמחפשים.
קצת כמו שהיה לפתח אפליקציה פעם.
הבעיה היא שכדי לכתוב סדרה צריך לא רק להגיד שכותבים אחת, אלא אשכרה לכתוב אותה וזו הנקודה שלא מעט מכל מי שרוצה לכתוב אחת בתיאוריה, לא כותב אותה הלכה למעשה.
רעיון זו התחלה נהדרת, גם דמות או סצנה או אפילו פרק שלם! השאלה היא איך ממשיכים מהמקום אליו הגעתם? אתם צריכים לייצר מבנה. לשאול את עצמכם ואת הדמויות שלכם את השאלות הנכונות.
אבל לכל אורך הדרך אתם צריכים להישאר "בקשר" עם העולם שאתם יוצרים, לחיות אותו, לאהוב אותו, להרגיש אותו, לספר עליו, להמשיך ולפתח אותו ובשביל זה – צריך לחלום קצת, צריך להרגיש את המגניבות הזו של "וואלה אני כותבת סדרה!, איזה מדהים זה!!!" – בואו נודה בזה, בשלב הראשוני הזה אף אחד לא משלם לכם, אז זה בדיוק התשלום שלכם לעצמיכם. ליהנות מזה.
אז כן, לכתוב סדרה זה מגניב וזה צריך להישאר מגניב ומלהיב לאורך כל הדרך. למה לא?
ואחרי שמיציתם את העבודה עם עצמיכם ואתם מרגישים שנתקעתם, מוזמנים ליצור קשר ולהיכנס למסגרת מפרה של עריכת תסריט או סדנה כדי לייצר מבנה נכון ועובד לסדרה שלכם, עפ"י שיטת האקורדיון.
אני מרותקת לסיפורים של אנשים ועוד יותר מזה – לתהליך התפתחות שלהם ואיך מסמך שהיו בו הרבה חורים וסימני שאלה, מתגבש לכדי הצעה מהודקת ומדויקת.
