זו שאלה כל כך חשובה. שאלת הלמה. למה אנחנו בכלל ניגשים למלאכה הזאת שנקראת כתיבה ועוד יותר ספציפי מזה – למה אנחנו ניגשים לכתוב סדרה? למה הסיפור שאנחנו רוצים לכתוב הוא סדרתי בכלל? מה רע להסתפק בסיפור קצר, פוסט, סרט?
וואי לאחרונה, אני מרגישה שהקולנוע פשוט מת. אני לא מצליחה להביא את עצמי לראות סרטים, לא ללכת במיוחד לאולמות, לפסטיבלים ואפילו להתכנס לצפייה ביתית זו משימה כל כך קשה. הנפש מבקשת את ההתמסרות לסיפור הסדרתי. זה גוזל יותר זמן, זה ממכר, למה? למה אנחנו עושים את זה לעצמינו?
אל תדאגו אני לא מחפשת רק לשאול שאלות פה.
תשובה אפשרית אחת – אנחנו רוצים תהליך. תהליך שינוי משכנע מתרחש כשאנחנו עוברים מערך אחד לערך ההופכי שלו. למשל, כוולטר ווייט הופך מאיש משפחה מסור, חנון, אדם שרומסים אותו – לאדם כוחני שרומס אחרים.
כשאנחנו צופים – אנחנו שופטים. וכשאנחנו שופטים, אנחנו רוצים להשתכנע. אני רוצה להאמין למה שקורה על המסך שלי, אני רוצה להתחבר עם הדמויות האלה, אני רוצה ללמוד מהן, להתחבר איתן, לראות אותן טועות ולומדות מהטעויות שלהן. וואו, אני רוצה לחיות דרכן וחיים זה עניין מתמשך. שעה וחצי זה לא מספיק זמן.
עשר עונות מאידך, יכול להיות מתכון לחברות אמת.
פעם האמנתי, באמת האמנתי שההתרחשות צריכה להיות אמינה, אבל אני כבר לא כל כך מאמינה בזה. אמילי בפריז היא לא סדרה אמינה אבל היא כייפית כל כך ואני איתה לכל אורך הדרך. האמת היא שגם ריק ומורטי היא לא סדרה אמינה וגם החתולים הסמוראים לא.
אבל השאלה היא לא רק למה אנחנו צופים בסדרות או מחפשים סדרות, אלא למה אנחנו רוצים ליצור את הסדרה שלנו?
למה חשוב שאנחנו ניצור אותה? למה אי אפשר לשחרר את החלום הזה? כל כך חשוב לחלום. לא משנה איפה אתם כרגע בחיים או מה הביא אתכם לנקודה הזאת שאתם מרגישים שאתם צריכים ליצור, לא רק רוצים, ממש צריכים. אל תתעלמו מהצורך הזה.
והיי, אם זה נראה מסובך מדיי, קשה מדיי, מורכב מדיי ובגדול בלתי אפשרי לכתוב סדרה – אני פה בשבילכם. שיטת האקורדיון פה בשביל להאיר את הדרך, פנס אחר פנס בדרככם להאיץ, להמריא ולעוף עד שתגיעו ליעד.
אני מחכה, מאוד מאוד, לבקר בעולם שלכם.
פיתוח סדרה זה לא משהו שאתם צריכים לעשות לבד וכדאי מאוד לדעת שיש מפה שמסבירה בדיוק איך עושים את זה 🙂
