עדי תשרי נוצרה בכלל כפרופיל בגוגל. לפני ששיניתי את השם שלי, יצרתי את כתובת המייל הזאת — השם הזה.
ולמשך תקופה מסוימת יצאתי עם מישהו שהיה מתכנת בצוות מנוע החיפוש של גוגל. זה היה מאוד נחמד, בעיקר כי הוא החמיא לי על התוצאות שלי בגוגל.
וזה היה נחמד משני טעמים:
- שהוא חיפש אותי בגוגל.
- שהוא — המתכנת שמאחורי מנוע החיפוש — מחמיא לי על העבודה שעשיתי במשך שנים.
כשעברתי לחיפה נפגשתי עם מנהל הסינמטק של בתקווה שנעבוד יחד. הוא הסתכל עליי ואמר:
"הבעיה שלך היא שאת לא סלב."
ואני חושבת לעצמי — זאת הבעיה שלי?
כי מי שמחפש אותי מוצא.
מי שרוצה לקרוא — קורא.
מי שרוצה לצפות או להקשיב — הדברים שם.
ומדי פעם גם מגיעים כאלה שכל מה שמעניין אותם זה להתחיל איתי, וזה כבר עצוב בפני עצמו.
הבעיה היא לא שאני לא סלב.
הבעיה היא שאני לא רוצה להיות סלב.
ראיתי פעם ראיון עם עוז זהבי. אמרו לו: "אתה סלב".
והוא ענה: "אני לא סלב, אני שחקן."
מאוד הזדהיתי.
אני יוצרת. אני תסריטאית. אני משוררת. אני מרצה. אני פודקאסטרית.
ואני יודעת שחלק מהג'וב הוא לשווק את עצמי ולעשות דברים שיגרמו לי להתפרסם — אבל אם אין בזה אומנות, זה לא מעניין אותי.
מה שמעניין אותי באמת הוא לדבר לקהל. להיות באינטראקציה עם אנשים.
גם בסדנאות שלי — הרבה פעמים אני מרגישה שהדבר הכי חשוב הוא שהמשתתפים ישתפו את הכתיבה שלהם עם הקבוצה, איתי, עם העולם שסביבם. זה חלק מהתהליך היצירתי.
ורשתות חברתיות שהפכו לייקים למטבע והפכו אותנו למוצרים?
זה כבר פוסט אחר לגמרי.
הסדנה הקרובה לפיתוח סדרות פתוחה להרשמה. נתכנס ימי רביעי החל מה24.12.25
