לא מעט פעמים תסריטאים, בעיקר מתחילים, מצמידים לתקציר על הסרט או על הסדרה דף דמויות.
זה דף שפשוטו כמשמעו מתאר מי הדמויות בפרויקט, איך נראים, בני כמה הם, מה מייחד אותם ומה התפקיד שלהם בסיפור הכללי. הבעיה היא שבמקום להתמקד בסיפור, דפי דמויות נוטים לפרט על הרקע של הדמות, מה קרה לה לפניי שהסדרה / סרט התחילו, כל מיני סממנים שקשורים לאופי שלה, להתנהגות, למראה.
הבעיה היא שאין בזה סיפור. הסיפור קרוב לוודאי שקשור לאותה דמות, יבוא לידי ביטוי רק בשורה, שתיים מתוך כל התיאור המסועף הזה וזה מתיש לקריאה.
אנחנו, ממש כמו הצופים של הסדרה, מחפשים משהו שיתפוס אותנו. לא לשחות בים של אינפורמציה לא רלוונטית. ההיפך, אנחנו מחפשים נטו מה שרלוונטי. להבין את הסיפור הכללי ומה קורה בכמה שפחות מלל.
ודף דמויות, לא רק שעמוס במלל שהוא נטו רקע, אלא גם עמוס בפרטים, בשמות, גילאים ותוך כדי קריאה אני כל הזמן שואלת את עצמי – האם זה בכלל רלוונטי?
הדרך הכי טובה להכיר את הדמויות היא תוך כדי פעולה, כשהן עושות משהו חשוב, משהו שמאפיין ומייחד אותן. הדרך הכי טובה לזכור דמות היא דרך מערכת היחסים שלה עם הדמות הראשית או הדמויות הראשיות.
אם מדובר בהצעה קצרה אפשר להסתפק ב"אח שלה", "אימא שלה" – בלי להזכיר שמות. עדיף בכלל להזכיר כמה שפחות שמות. מספיק שניים – שלושה.
בסופו של דבר, האדם שקורא את המסמך שלכם צריך לסיים את הקריאה עם משהו ביד – על מה הסרט / סדרה הזו? מי הגיבור שלה? מה המכשול העיקרי? איך הוא גובר עליו?
אתם חיים את הסדרה / סרט / סיפור שלכם בצורה טוטאלית, הפרטים האלה בשבילכם הם כמו הווילונות, השטיח, כוס הקפה על השולחן בחדר בו אתם נמצאים. זה נראה לכם מובן מאליו ואתם מרגישים צורך להציג את השחקנים המרכזיים לפניי שצוללים לסיפור, אבל זה לא רלוונטי בכלל למי שנכנס בדלת וזו גם פרקטיקה מיושנת.
מי שנכנס בדלת לא רוצה להתבלבל בפרטים, הוא בא לקחת משהו ספציפי מאוד ולצאת.
הדרך הכי טובה לספר על הדמויות היא דרך הארק שלהם – מה מהלך השינוי שהן עוברות ואיך זה קשור לקונפליקט המרכזי. כמה שפחות אינפורמציה, כמה שפחות לפרט, ככה הדמויות שלכם יהיו יותר מדויקות וברורות.
אחר כך, כשתבואו לכתוב את הסדרה / סרט כתסריט יהיה אפשר לפתח את הדמויות יותר ולתת להם מקום להתבטא ולכבוש אותנו.
בסדנה לפיתוח סדרות אני קודם שמה דגש על המהות של הסדרה – על מה היא, על המהלך המרכזי ואז רק אנחנו מגיעים לדמויות, מתוך הבנה שזה מקום "נוח" עבור לא מעט יוצרים ומקום בו אפשר מאוד להתפזר. ברגע שיש לנו את השביל המרכזי, קל יותר להוציא הסתעפויות של ארקים החוצה בלי ללכת לאיבוד.
רוצים ללמוד איך?
מוזמנים ליצור קשר ואתן לכם ייעוץ שקשור ספציפית לסדרה / סרט שלכם.
