סדרות אודיטוריות זה ז'אנר חדש יחסית שמוכר לנו, כי הוא היה קיים לפניי הטלוויזיה, ברדיו. ילדים ומבוגרים היו נאספים להקשיב לפרק מבדר או מותח של תכנית. כמובן שאחד הז'אנרים שהכי משרתים יפה את המדיום הזה הוא האימה, ראו כדוגמא את "מלחמת העולמות" של אורסון וולס.

אז בפוסט זה, אני רוצה קודם כל להצהיר שמדובר בתפוח אדמה לוהט. אם אתם כמוני, תמיד רציתם לכתוב להיט, אני חושבת שסדרה אודיטורית בהחלט מתקרב למושא התשוקה הזה.

שמעתי על סדרות כמו SERIAL, שהולכת לכיוון "פשע אמיתי", TRUE CRIME, שזה גם מאוד משרת את המדיום. אנחנו לא רואים, אנחנו רק שומעים, אנחנו צריכים להרכיב פאזל, יש פה שימוש יפה במנגנון הסדרתי וגם ביצירה של מהלך.

גם בסדרה כמו HOMECOMING, שעשיתי עליה פרק בפודקסט (מוזמנים להקשיב) יש הרבה חידתיות, הנרטיב אינו מוגש לנו בצורה קוהרנטית וכרונולוגית, אנחנו ניזונים בעיקר משיחות. שברי אינפורמציה. מידע שמגיע מעבר, הווה ואף עתיד.

אז כן. HOMECOMING הצליחה גם להפוך לסדרה טלוויזיונית "רגילה", כך גם פודקסט על THE SHRINK NEXT DOOR, שהתחיל בכלל כפודקסט דוקומנטרי והייתה לו אג'נדה חברתית חזקה – בזכותו אותו פסיכולוג שניצל את המטופל שלו הועמד לדין והוקע כמטפל.

סדרות אודיטוריות הן גם הדרך שלנו כיוצרים להוזיל עלויות. להשתמש בציוד הקלטת סאונד, בעריכת סאונד, בלי להטריח את עצמנו במצלמות, תאורה, אינספור אנשי צוות. מאידך, לא צריך לזלזל. ניתן לשמוע ישר כשמשהו אינו יצירה שלמה ומהודקת.

מומלץ לתת לעוד אוזניים להקשיב לטסטים שאתם עושים על הכתב וברשמקול לפניי שאתם מעלים את זה לספוטיפיי.

שמעתי שגם כאן העלו סדרה אודיטורית על פשע בכרם התימנים שנקרא "כוורת" וטרם האזנתי. אך זו עוד הוכחה שגופי שידור מפיקים והולכים לכיוון הזה. אני יודעת בוודאות שאמזון ואפל משלמים ליוצרים על פיתוח והפקה של סדרות אודיטוריות, חשוב גם לציין בהקשר הזה, שיש הרבה עשייה עצמאית וזה נפלא.

אני מאמינה גדולה שכל סדרה צריכה לעמוד בפניי עצמה וצריך להיות אפשרי לצפות בה, בלי לרכוש מנוי לגוף שידור או משהו כזה. פשוט לשלם על צפייה בפרקים, על כל סדרה שהיא.

האזנה בניגוד לצפייה, הופכת את החוויה לרגשית יותר. המבט הופך את הדבר או האדם עליו אנחנו מביטים לאובייקט, אך הרבה יותר קשה להפשיט דמות מהסובייקטיביות שלה כשיש לה קול וטון ואנחנו לא יודעים איך היא נראית, אלא רק איך היא נשמעת.

וקול עושה לנו משהו בגוף.

לפעמים זה משהו נעים, מקרב, מלטף. לפעמים זה מעורר בנו חרדה. לא סתם סרטי אימה משתמשים בעיקר בסאונד כדי לייצר פחד בצופים שלהם.

מהצד השני, זה מחזיר אותי לילדות. להקשיב להקלטות של דירה להשכיר, מיץ פטל ופטר והזאב. שהייצוג של הדמויות שם היה סאונד.

האזנה לסדרה אודיטורית היא משהו שניתן לעשות על הדרך אבל עם מעורבות רגשית מלאה. זה מקסים, זה ממכר, זה חינם וזה אישי ומייצר חוויה פרטית מאוד.

מוזמנים להיעזר בי לקריאה, עריכה, משוב וגם לרכוש את הכלים של שיטת האקורדיון כדי לזרז ולדייק את תהליך הפיתוח שלכם. בקרוב מתחיל הסמינר, מוזמנים ליצור קשר ולהצטרף.