הידעתם שהסופר של "בחירתה של סופי" סבל מדיכאון? טוב, אם לא ידעתם אין לי ספק שאתם לא מופתעים. וילאם סייטרון לא רק סבל מדיכאון, הוא היה נושא הדגל של דיכאון, הוא היה הראשון לדבר בגוף ראשון על איך זה מרגיש ואיך זה נראה ומה זה להתמודד עם הדבר הזה (נושא הספר "DARKNESS VISABLE").

אך ההצלחה של ספריו, ההצלחה של הסרט "בחירתה של סופי", חיי הסלב שלו, אשתו המדהימה ששמרה עליו בחיים, הבת שלו. כל זה, לא מנע אשפוזים במוסדות הפסיכאטרים המחמירים ביותר וטיפול בחשמל.

ולמרות שהסיפור שלו מעניין, הנושא של הפוסט הזה, זה לא הדיכאון ממנו סבל או היצירה המופלאה שיצר, אלא משהו אחד שאמר שתפס אותי שגרם לי להבין משהו, איזו תשובה שחיפשתי הרבה מאוד זמן ועניינה שת"פ מקצועי.

סייטרון אמר שמחסום כתיבה הוא למעשה סוג של דיכאון.

ההצלחה שלו שיתקה לא רק את היכולת שלו לכתוב, למרות שניסה ימים רבים שב והתיישב מול מכונת הכתיבה – היא שיתקה פיזית את ידיו – הוא הרגיש שידיו משותקות, הוא לא היה מסוגל לאכול עד כדי כך שהחדירו לו צינור הזנה.

ומה שעזר הייתה פגישה עם נוירולוגית שסבלה מהבעיה ההפוכה – היפר כתיבה, היא הרגישה שאיבדה שליטה על ידיה, שהן לא שלה, שהן כותבות בלי הפסקה דברים שהיא חייבת לתעד ולכתוב ולא יישכחו, היא קנתה טוש עמיד במים כדי לכתוב על הגוף שלה תוך כדי נסיעה על אופניים. התקף שהחל קרוב לקבורה של תאומים שהיא הפילה. הסיפור כולו נפרש בחמישה פרקים מרתקים, מותחים ונוגעים ללב על דיכאון קליני, מחסום כתיבה, היפר כתיבה, בחירתה של סופי ובחירה בחיים עבור כל הנוגעים בדבר.

נקרא GREAT GOD OF DIPRESSION