במהלך השבת האחרונה קיימתי את מרתון פיתוח הסדרות הראשון של שיטת האקורדיון. הגיעו כמה כותבים שאני מכירה מסדנאות קודמות וכותבות חדשות. היה מעניין לראות את התהליך שעובר כותב שכבר מכיר את השיטה ורץ על המרכיבים בפעם השנייה עם אותה סדרה מול מי שפוגש את השאלות בפעם הראשונה.
לא היה מלחיץ ואינטנסיבי מדיי, להיפך. היה זמן גם ללמידה, לדוגמאות, לשיח ודיון, לכתיבה רציפה ולאכילה ושתייה (לא פחות חשוב :)).
אבל כמובן, בסוף התהליך, היו שחששו מהדראפט הראשון ומהקפיצה מן הציפיות הגבוהות שיש להם מעצמם אל הכתיבה עצמה. אמרתי ואני אגיד שוב ושוב – אין מנוס מלכתוב גרוע. תכתבו גרוע. תבינו שזה חלק מהתהליך ואם לא ניפגש עם לכתוב ולשרוף ועם העובדה המצערת ששום יצירת מופת לא נכתבת במכה.
האמת היא שיש כאלו שכן נכתבות. אבל נניח את זה בצד, אם תזכו לזה, איזה כיף לכם.
אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה דווקא לבטלה ושינה בתהליך הכתיבה. היו כל כך הרבה פעמים שהלחצתי את עצמי לפניי דד ליין או פשוט כעסתי על הזמן שעבר ורציתי כבר להביא תוצאות ולא משנה כמה שעות ישבתי – לא היו תוצאות. היה בעיקר העתק-הדבק של טיוטות קודמות. היה בעיקר המון קריאה, מחיקה וניסיון להציל דיאלוגים, דמויות ומהלכי דרמטיים של תסריטים אחרים.
לפעמים הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות למען היצירה שלכם – לא משנה אם זו סדרה או סרט או סרט או אפילו שיר – זה לצאת לטיול, לקחת תנומה, לבהות מהחלון. שימו לב, מהחלון! באמת, שוב, מצער, אבל הקריאה של כתבות וצפייה ברילס וסרטונים מטמטמת לנו את היצירתיות ופוגעת בה. במיוחד כשאנחנו תקועים. אנחנו לא נותנים למוח שלנו הזדמנות להתאושש מהתקיעות ולהגיע לרעיונות חדשים.
ממליצה בחום לקרוא ספרי סיפורים, ספרי שירה, ספרי עיון. להתבונן במראה ולשאול את עצמכם שאלות. להניח את הטיוטות בצד וללכת לים, לשחות, לחבק איזה עץ בוואדי ליד הבית (איזה כיף לגור בחיפה 🙂 ), להתקשר לחבר טוב או איזה אקס. למה לא? זה יכול לעזור לכתיבה אבל להזיק לחיים.
אבל עכשיו ברצינות, יש ספר מצוין שנקרא בשבח הבטלה, ממליצה לכם בחום לקרוא אותו. לפעמים להאט, להתבונן ולא ללחוץ – עוזר לדברים יפים, דברם שבירים, דברים ששמרנו במעמקים שלנו לצאת החוצה לאור יותר בקלות.
קחו את העצה הזאת לכל דבר בחיים. גם לשוב ולהתעמל, גם לחפש עבודה חדשה, גם זוגיות ואהבה. פיתוח סדרה מתארת תהליך שינוי מורכב, עמוס מערכות יחסים, קונפליקטים, התפתחות של דמויות. זה קשה, זה קשה נפשית, זה דורש תרגול, הבנה והמון תהליך בינינו לבין עצמנו שאנחנו לא תמיד מוכנים לעבור.
היום זה יום הולדתי העברי, אני לא נוהגת לחגוג אותו, אבל אימא שלי התקשרה והזכירה לי שמי שחוגג את יום הולדתו העברי יכול לברך אחרים והברכה הזאת מתגשמת – אז אני מברכת אתכם, מי שקורא את המילים האלה עכשיו שתצליחו להעביר את הרעיונות שיש לכם בראש ולהגשים אותם על הדף. רק להצליח לעשות את זה – זה ללדת עולם ומלואו.
