למה אני כועסת על הרשתות החברתיות?
כי מי לעזאזל מתחזק את האינטרנט? אנחנו.
אנחנו יוצרים תוכן. אנחנו צורכים תוכן. אנחנו קהל היעד, אנחנו המוצר.
אז מה, למה טיקטוק פופולרי עכשיו? כי זו הרשת היחידה שמקדמת תוכן בגלל התוכן ולא צריך לשלם להם כדי להפוך לוויראלים או להגיע להרבה צופים, כי האלגוריתם מקדם מה שבא ונותן לכל סרטון הזדמנות.
מה קרה לפייסבוק? ליוטיוב? לאינסטגרם? ליוטיוב? נהיו גרידי. היום תעלה תוכן הם רק ינסו לדחוף לך לשלם כדי לקדם ובואנה חצופים. אתם קיימים בזכותנו. למה מי נכנס לפה? מי רואה את מה שיש לכם להציע? אנחנו! אנחנו גם ככה עושים את זה חינם. אז לשלם לכם. למה?!
ועוד פעם הרשת הייתה אנונימית והאנונימיות הזו איפשרה לנו להשתחרר, להמציא את עצמנו מחדש. להתנסות. לשחק עם המדיה, בלי שישפטו אותנו על זה. בלי לקחת אחריות. אז עכשיו בכל מקום שאתה נכנס זה כאילו, צריך להציג ת"ז ולחתום חוזה עם השטן שתעקבו אחריי לכל מקום ותכניסו את רשימת הטלפונים והמיילים וכל מי שאני מכירה לכל חור שאני מפרסמת בו.
זה מתיש. באמת, למה לא לעשות את זה קל? למה לא לעשות את זה כיף? בשביל זה אנחנו פה. זה אמור להיות כיף.
ואיך זה קשור ליצירת סדרת רשת עצמאית?
כי תחשבו על עצמכם בתור יוצרי התוכן ובתור צרכני התוכן – מה הייתם רוצים לראות על המסך של הרשתות החברתיות? האם אתם יכולים לכתוב סצנה קצרה, קלה יחסית להפקה שיכולה לספר סיפור? תחשבו על כל הסצנות הנהדרות מחברים, מסיינפלד, מרגעים באמת נוגעים ללב שהיום הפכו לסרטונים ויראלים קצרים. לפעמים זה ראיון, לפעמים זה מונולוג.
אתם יכולים לכתוב משהו כזה?
למה לא?
אתם יכולים לצלם משהו כזה? למצוא שחקנים או לשחק בעצמכם?
אתם יכולים להתנסות לפחות. שווה לנסות. אם זה רודף אתכם, אם זה משהו שמדגדג לכם בקצות האצבעות לעשות, אז יאללה – שבו ותכתבו. לא יודעים לכתוב תסריט? לא יודעים איך בונים סדרה?
קדימה. בשביל זה אני פה. בשביל זה יצרתי שיטה פשוטה ונגישה כל כך לכל מי שרוצה ליצור, הרשמו לסדנאות, תעזרו בליווי אישי ויאללה בואו נגרום לזה לקרות. אין צורך לחכות לאף אחד.
