פיתוח סדרה; איזון עדין בין ללכת לאיבוד למציאת הדרך

אם כבר קראתם פוסט או שניים בבלוג הזה, אתם יודעים שאני כותבת הרבה על איך לא ללכת לאיבוד. כמה חשוב להשתמש בעמוד שדרה, תוכן עניינים, ראשי פרקים, איזו מפה בתהליך הפיתוח של הסדרה או התסריט לסרט שלכם.

אבל הפוסט הזה קצת שונה, הפוסט הזה דווקא דוחק בכם ללכת לאיבוד.

לפעמים חשוב ללכת לאיבוד. חשוב לדעת, מה מצית בכם את ההשראה, מה התנאים שאתם זקוקים להם כדי ליצור, כדי להיכנס לסטטוס בו אתם כותבים בכיף, ברגוע, בשמחה או בעצב. אבל כותבים, נכנסים לעשייה. נכנסים לעולם שלכם או יותר נכון לעולם של הסדרה שלכם.

בפוסט הקודם, הזכרתי פלייליסט – הסאונדטרק של הכתיבה שלכם, כיצד להשתמש במוזיקה שנוגעת בכם כדי לחזור לאותו רגש שעדיין אין לו מילים, אותו רגש שאתם מנסים לתמלל בסדרה שאתם כותבים, בסצנה, בדמות.

אבל לא מדובר רק במוזיקה. לפעמים זה גם נפח זמן. אם אין לכם למשל שעתיים – שלוש ברצף לכתוב, אולי לא כדאי להתחיל, כי זה לוקח זמן להתנתק ממשימות היום-יום ולחזור לזה. לוקח זמן לקרוא מה שכתבתם פעם אחרונה ולשכתב. להמציא משהו חדש. להיזכר מזה בדיוק שרציתם לכתוב.

כמה חשוב עבור כותב ותסריטאי בפרט, ללכת לאיבוד בשקט. בפרטיות.

כמה חשוב גם למצוא את הדרך חזרה.

תזכרו שאתם לא הדמויות, אתם כותבים על הדמויות. זה מבלבל לפעמים, מתעתע. אתם יכולים ללכת רחוק מדיי בתחקיר, בניסיון להרגיש כדי לגרום לעצמכם לכתוב, או שיהיה מספיק לכתוב והופ, פשוט הלכתם לאיבוד בתוך הדבר הזה בלי טקסט ראוי להגשה.

לא הצלחתם לכתוב טקסט שקורא שאינו אתם מסוגל להבין.

אז חשוב לדעת מה עוזר לכם ללכת לאיבוד, אבל לא לשכוח את הדרך חזרה לשביל. אל תשתמשו בפירורי לחם למשל, ציפורים יבואו ויאכלו אותם ופתאום תמצאו את עצמכם מלקקים בית מממתקים ואיזו מכשפה תכניס אתכם לכלוב ואז מה, הלך עליכם. אני אפילו לא זוכרת איך עמי ותמי יצאו משם.

אולי בסיפור המקור הם לא יצאו משם?

אני מציעה לכם את שיטת האקורדיון. ארבעת המרכיבים שיספקו מבנה גמיש, עמוד שדרה לאיזו מפלצת שאתם בונים.

אם אתם רוצים עוד פרטים, אתם יודעים איפה למצוא אותי ולא פחות חשוב, לשלוח מייל וליצור קשר עם הקונספט לסדרה שלכם כבר כתוב.