אלינור (נורי) בר יהודה שהשתתפה ב-2 הסדנאות שהעברתי במקום לשירה, פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון וסדנת ההמשך, הסכימה שאפרסם מייל שהיא כתבה לי בתום התהליך. אבל זה לא הסוף. עוד ניפגש הרבה. בספיד דייטינג ובכלל. סדרה נפלאה כמו שלך ובכלל דברים יפים שאמרת כמו שאפשר לשמוע כל החיים אותו שיר וכל פעם לגלות בו משהו חדש, אני רק מחכה לקרוא ולראות כל מה שתיצרי.

המייל של אלינור:

עדי יקרה

רוצה להודות לך על שנה שפתחה לי את הראש והולידה בי אמונה וסיפרה לי סיפור שלא היה מסתפר אם לא היה פוגש אותך ואת שיטת האקורדיון,

תודה על התובנות והאבחנות הדקות, ועל סוג של פרפקציוניזם בהשחזת הדרמה לחדות בלתי מתפשרת ויחד עם זאת מותאמת למי שכותב אותה.

החצי הראשון של השנה היה מהתקופות הכי פורחות יצירתית שלי, השיעורים בכיתה ושיעורי הבית נתנו לי מוטיבציה להמשיך לכתוב ולגלות כל פעם מחדש שזה לא מאיים, או גדול, כמו שזה מרגיש כשלא כותבים. השיטה שלך היתה כניסה רכה לעולם התסריטאות, ידידותית למשתמשת (החדשה), ומקצועית. פתאום התחילו ליפול אסימונים על סטוריטלינג, שעדיין עושים דרכם מטה לכתיבה, לאט לאט. פתאום צצו תמונות. מנקה רחובות שומע רדיו בטרנזיסטור ומוצא ממצא עתיק. זה ריגש אותי.

ואין מה לדבר על השיח על הסדרות של כולם. אני אתגעגע לכל הדמויות. גם פעם ראשונה בחיי שהרגשתי פוש טבעי לקפוץ למים ולשתף בלי יותר מדי היסוסים ופחדים, מרגיש לי שזה מתוך האווירה שהבאת, שסיפורים זה הכי חשוב בעולם כמו שאת אומרת, זה משחרר קצת מהאגו והחששות לא יודעת להסביר למה. משחרר מהצורך של האגו לכתוב את ה-סיפור, ונותן את החופש פשוט לכתוב – סיפור.

(חלק קצת אישי שערכתי :))

אבל

כאילו, אין לי ספק שאני אמשיך לכתוב את זה. הלוואי שלא משלה את עצמי. והקול שלך יהיה לי בראש לשאול את השאלות שצריך לשאול (שזה בעיני תמצית של הוראה והעברת ידע, להחדיר את הקול שלך לראש של תלמידים שלך. סוג של שטיפת מוח עם תועלת).

חפרתי המון

מקווה שעוד נתראה

ועוד להתייעץ איתך בעתיד

3>