כמו בחיים ככה בסדרות: אנחנו אוהבים לראות את הגיבורים שלנו נאבקים, לא מתלוננים.
אני רוצה שתזכרו את זה עיין ערך ההבדל בין פרק הפיילוט של הדוב לגירלז. כרמן עומד מול דוב, נאבק ומזיע במטבח בעוד האנה יושבת לארוחת ערב במסעדה מפונפנת עם שני הוריה. ההורים מודיעים להאנה שחלפו שנתיים מאז שסיימה קולג' וזהו חביבתי, אנחנו לא תומכים בך יותר. "ממתי?" שואלת האנה, "מעכשיו". היא ממשיכה להתלונן ולדבר על הכלכלה וכולי, אימא שלה אומרת את המשפט האלמותי "NO MORE MONEY"
מה שאומר בעברית צחה – אין יותר כסף מותק. ככה לאורך הפרק ולאורך העונה כולה והעונות הבאות האנה מחפשת מי יעזור לה ומגלה רק בסוף הסדרה שרק היא תעזור לעצמה. כן, דרך זה שהיא עצמה תהפוך לאימא.
מה שיפה בפרק פיילוט זה המאבק שלה. קודם כל לראות אותה מול חברותיה, הריי גירלז זו גרסא עדכנית ומגניבה וברוקלינית לסדרה סקס והעיר, של אותו גוף שידור. HBO.
יש לנו את החברה היפה והמסודרת, קצת מזכירה את שרלוט. מרני, היא גם יפה, גם עובדת, גם כמובן יורדת על האנה על הקשר שלה עם אדם. הבחור החתיך שהיא שוכבת איתו ולא מסמס לה חזרה.
יש לנו את ג'סה, הבריטית הפרועה, בת דודתה של שושנה שעוברת לגור איתה. היא מאמינה בחופש בעוד מארני דוחקת בהאנה לבקש מהבוס שלה שהעבודה שלה תהפוך למחויבות. ג'סה כמובן חיה על הקצה מהתחלה עד הסוף, קצת מזכירה את סמנת'ה. היא גם מצליחה להיכנס להריון לא בכוונה לקראת סוף הפרק.
יש לנו את שושנה הנוירוטית. שחיה בראש שלה ובעיקר מדברת בקצב היסטרי והיא מהווה לא מעט מהפרקים אתנחתא קומית. האנה אכן מתעמתת עם הבוס שלה מה שלא גורם לבוס שלה לשלם לה אלא לפטר אותה. היא מתנחמת בזרועותיו של אדם, שגורם לה להרגיש גם טוב וגם רע, עם הדרך שבה הוא מתנהג אליה. חם – קר, כן, קצת מזכיר את דה וויקנד בפרק שניתחתי אתמול.
הפרק מסתיים כשהאנה נותנת להוריה לקרוא את הפרק שכתבה ואומרת להם "אני חושבת שאני הקול של דור או קול של איזה שהוא דור" – משפט שהוא הצהרת כוונות וגם מהווה הצצה מדויקת לעולם של בני עשרים ומשהו, שתלויים בהורים שלהם כדי להיות אמנים ולחיות בניו יורק, מחד ומאידך לא רוצים להודות שככה הגיעו לאן שהגיעו.
הסדרה הזו כולה היא האנה וטביעת האצבע הייחודית של לינה דנהם. אני זוכרת כמה חיכינו לפרקים של גירלז וכשהסדרה הדרדרה הסתכלתי וראיתי שזה קרה אחרי שהיא הפסיקה לביים וגם לכתוב את הסדרה. רק המשיכה לשחק את האנה.
הסדרה הזו היא דוגמא מעולה לתיאוריית האוטר שכן עובדת. האנה קרובה מאוד ללינה דנהם, אפשר להגיד שזו היא עצמה וכמו במקרה של עומר מוסקוביץ בסולדאאוט או אודי כגן עם משיח, הסדרה לא עובדת אם היא לא "על זה".
ואפשר להביא מחד ייחודיות מדהימה ומדויקת ועם זאת לגרום לנו הצופים להרגיש שאנחנו צופים בחיים האישיים שלנו על המסך, כאילו הסתכלנו במראה או קראנו את היומנים שלנו רק על ידי הדיוק הזה, הכנות הבלתי מתפשרת וגם ובכן, דיי לחפור בקישקע שלנו ולהיות מסוגלים להציג את זה במוזיאון. קטע דאדאי שכזה.
לינה דנהם היא באמת קול של דור ורק על ידי סצנות העירום והסקס שבו היא לא המודל של הגוף הנשי שאנחנו רגילים לראות – היא עשתה היסטוריה. כן, זה יכול להראות אחרת. כן, זה יכול להיות מביך. כן אפשר ומותר וצריך להתעסק בזה, כי תראו מזה, היא הצליחה להתפרנס מהאומנות שלה ולהתעשר ולהתנתק מהוריה כלכלית.
איך היא עשתה את זה?
אני חושבת שיש בפרק הפיילוט ובסדרה גירלז כולה המון ניסוי וטעייה ובעיקר אומץ לטעות ולכתוב על הטעויות והרגעים המביכים והמחלות הנפשיות ומערכות היחסים החולות ולהגיד כמו שהיא באמת אומרת בסוף, כן התינוק הזה היה סוג של טעות, אבל אני אימא שלו ואני רוצה להיות אימא שלו ואני חושבת גם שאצליח להיות אימא טובה.
ונחשו מה? היא כנראה צודקת. בעיקר כי היא האמינה וחשבה שהיא צודקת.
מחר נדבר קצת על מאבקים של גברים ודובים, אני יודעת שאתם רוצים. אשמח לשיתופים ומענה לשאלות, רב תודות וניפגש ב19.7 במרתון לפיילוט אה? גם לכם מגיעה סדרה. הרשמה למרתון -https://mrng.to/HfpclXSIrx
