היה היו פעם כל מיני סוגים של סדרות, הייתה קומדיית מצבים, הייתה סדרת מתח, הייתה סדרת הרפתקאות, סדרת ילדים. היום כמעט בכל הסדרות העלילתיות יש מבנה של מתח וציפייה לפרק הבא.
מדוע בינדג' הוא כל כך פופלרי?
טוב בגלל נטפליקס. הם אלו שגרמו לזה להיות אפשרי בכלל לצפות ברצף בפרק אחר פרק בלי לחכות שבוע בין לבין. אחריהם התחילו גם רשתות שידור אחרות כמו הולו לאפשר צפיית רצף. כמובן שאפשר גם לעשות זאת באופן בלתי חוקי.
אז התרגלנו, לקבל תוכן טוב כאן ועכשיו, אנחנו רוצים לצפות בעונה שלמה בשלמותה ואז גולשים לעוד אחת בלי בכלל להבין שגלשנו. אבל איך כותבים סדרה כזו? איך מייצרים את הפוטנציאל הזה ברמת ההצעה?
כמה עקרונות:
- קודם כל צריך להיות אלמנט מותח. צריכה להיות איזו שאלה מתמשכת שאנחנו מנסים לענות עליה לאורך כל הקריאה / צפייה בסדרה. פה נכנס המרכיב של השאלה הדרמטית.
- שנית צריכה להיות אחידות מסוימת בין הפרקים, מצד אחד משהו שמאפשר להם לעמוד בפניי עצמם כחלק, מאידך מה יקשור את כל הפרקים כשלם ושלישית משהו שיאפשר לנו ליצור עוד ועוד מאותו דבר. פה נכנס המרכיב של המנגנון הסדרתי.
- שלישית העולם צריך להיות מושך ומרתק ומשלים את המנגנון. ללמד אותנו משהו שטרם ראינו בצורה ייחודית שקשורה לסיפור
- ולבסוף, כמובן הדמויות והמהלך הכולל צריכים להיות "התשובה" של השאלה הדרמטית, כאשר כל הזמן אנחנו נותנים תשובות, רק כדי לפתוח פתח לעוד שאלות.
המבנה אם כן הוא כמו של בצל, כל פעם יש לנו עוד שכבה ועוד שכבה עד שאנחנו מגיעים ללב העניין.
בסדנה פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון אנחנו משתמשים בסצנות מפתח – אירועים דרמטיים שמביאים לידי ביטוי את השאלה הדרמטית ואת המנגנון. האירועים האלה עתידית יכולים להפוך לקליף אנגרס, משמע – סצנות שמשאירות אותנו במתח לצפות בפרק הבא.
לסיכום, כדי ליצור צפיית בינדג' קודם כל אנחנו צריכים לכתוב את הסיפור כמו שהוא, לאחר מכן לשלב בתוכו את אלמנט המתח ולבסוף לחתוך ולעצב את הפרקים כך שבכל אחד מהם תהיה חתיכה קטנה שתהווה תשובה וגם פתח לשאלה, עד שכל החלקים ירכיבו את התמונה השלמה.
על ידי שימוש בארבעת המרכיבים של שיטת האקורדיון בצורה נכונה ובנייה של הסדרה שלב אחר שלב, אנחנו יכולים להגיע להצעה שהקריאה בה מייצרת את המתח שתהיה בסדרה.
רוצים לדעת איך עושים זאת? מוזמנים לסדנה הבאה.
