אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר על איך הוא מתפרנס ועד כמה הוא מצליח או סובל מזה. פרנסה עבור רבים היא מקור לחרדה או סיפוק, לפעמים גם וגם.

בסדרות שהגיבור שלהם הוא גבר לרוב המאבק או הקונפליקט המרכזי יהיה קשור בפרנסה שלו מחד ומאידך בעניין רגשי. זו תמיד דיכוטומיה, כך במקרה של טוני סופרנו, כך במקרה של מד מן וכך במקרה גם של הדוב.

אגב סדרה ישראלית דומה – הטבח, עוסקת בדיוק באותן התמות.

לא פעם הפרנסה של אותו גיבור גברי היא טיפולית במובן של החמרת בעיות רגשיות או שיפורן. אם כן, אח של כרמן הגיבור שלנו היה בעל מזללת בשר והוא ירה לעצמו בראש. הוא השאיר לאחיו כרמן מסעדה עם בעיות פיננסיות קשות, צוות שעובד בבלגן ולכלוך, מכירת סמים מאחורי המסעדה בניצוחו של הבן דוד שעובד במסעדה ו… כעס או תסכול מאוד גדול שבא לידי ביטוי כבר בסצנת הפתיחה היפייפיה שפותחת את הסדרה – דוב בתוך כלוב זועם מתעמת עם הגיבור שלנו כרמן.

הסיוטים הללו בדמות דוב, שף-בוס מתעלל או בישול זבל שעולה באש חוזרות שוב ושוב במהלך הסדרה ומביאות לידי ביטוי בצורה דיי פשטנית את המצוקה של כרמן, החרדה הבלתי פוסקת, חוסר היכולת שלו להירגע או לדבר על הבעיות שלו, כן, הוא פשוט מנסה לנהל מסעדה כשהכול על סף קריסה – הצוות, האספקה, הלקוחות, המזומנים וכמובן הוא עצמו.

בפרק הפיילוט נכנסת לתפקיד הסו-שף שלו, שמתפקדת כדמות מראה. כרמן, לפניי שעבר לעבוד במסעדה של אחיו, עבד במסעדות יוקרה וסומן כאחד השפים הצעירים המצליחים ביותר בעולם. רמת הדיוק שלו, הכישרון שלו, הוא מה שמושך את סידני לעבוד לצידו וללמוד ממנו איך לנהל מטבח.

סידני היא זו שמתעמתת עם אחת הטבחיות הוותיקות, עם אותו בן דוד בעייתי וכמובן מתריעה על בעיות ומציעה פתרונות. מאידך, דמות מראה אחרת היא אותו בן דוד בעייתי, שמנהל את הדברים בצורה הפוכה לגמרי מסידני. הוא צועק על כולם, מוכר סמים מאחורי המסעדה כדי "שתשרוד" ומעיף לקוחות כי הוא לא מאמין שיעמדו בעומס. זה עניין פחות לפרק פיילוט, אבל סידני עושה בדיוק את ההיפך – היא מייצרת עומס עבודה מוגזם אחרי שמבקר מסעדות כותב על מנה שהיא הגישה ללא אישורו של השף, הלא הוא כרמן.

במי כרמן יבחר? בכאוס המאיים לכלות הכול או בסדר שלא מאפשר לו לנשום?

הוא נע בין שני הקטבים והתחושה מהפרק הראשון היא שהכול אוטוטו מתפוצץ. הקצב הזה של העריכה, הצילום שעוקב אחרי כל תנועה כמו דוקו, סגנון הדיבור והתחושה שאנחנו יחד איתם במטבח, צועקים "מאחור" כל פעם שעוברים מאחורי משהו, זה סוד הקסם של הסדרה.

האינטנסיביות של העבודה יוצרת חיכוכים שנפתרים על ידי מנות מעוררות תיאבון, מתח כמעט מיני שנובע מהתשוקה להצליח. כן, זה מאוד מזכיר את איידול ואת גירלז שניתחתי ביומיים האחרונים, רק שהכוח פה הוא התנועה לעבר ההצלחה העסקית, הכלכלית.

*ספויילר*

ברגע שכרמן מוצא בפרק האחרון את המכתב שהשאיר מייקל ואת המזומנים שהוא השאיר אחריו, הלב שלו סופסוף שקט. לסגור את המסעדה ובקרוב גם לפתוח עונה חדשה. ניתוח מעמיק של הדוב אפשר למצוא בפודקסט שלי – ניתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון – פרק 29.

פרק הפיילוט פה יותר מציג בפנינו את השאלה הדרמטית האם כרמן יצליח להצליח את המסעדה של אחיו כשהצלת המסעדה שקולה להצלת אותו אח שהתאבד, הוא בתהליך לשקם את המסעדה כדי לשקם את עצמו ואת הקשר עם אותו אח מת. להשלים עם הבחירות שעשה ולעשות תיקון. מאוד מזכיר את פליבג, שם גם יש מנגנון של הצלה שמתחבר לאירוע מחולל של אובדנות.

עד כאן לניתוח פרק הפיילוט של הדוב, נהנתם? רוצים להבין איך לכתוב את הסדרה שלכם. עשו זאת עם 42 הדקות של סדנת האונליין ותרכשו לא רק כלים לסדרה אחת, אלא למכניזם של פיתוח סדרות ויצירת עמוד שדרה גמיש על פי ארבעה מרכיבים. רוצים להבין איך להוציא לפועל פרק? לכתוב, לתכנן, להפיק וליצור קשרים? יש מרתון ב19.7.23 בפנתר.

חברים שרוצים להעמיק עוד יותר, פנו אליי בפרטי לפגישה עריכה אחת על אחד או סדנת המשך לפיתוח עונה, פיץ' ופרק. מחר אנתח סדרה ישראלית.