סרטי שירה הם ז'אנר שאפשר להגיד קיים כבר עשרות שנים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בעצם יש קשר הדוק בין הכרזה על ז'אנרים
יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –
לעיתים נהוג בקרב כותבים ותסריטאיות בפרט לפתוח פוסט בהתנצלות. אני מצטערת שלא כתבתי מזמן פוסט חדש, אני מצטערת שלא כתבתי לכם הרבה זמן, אני מצטערת
אני שמחה לבשר שקרן בוסטון חיפה תומכת באסקלרטור קולנוע עצמאי ועל כן אני פותחת 3 אירועים של כיתות אמן לקהל הרחב. האירוע הראשון שאליו אני
זה סרטון מלפניי ארבע שנים. זה מראה על הנחישות של ברקוני וכמה זמן בעצם לקח לו להפוך למה שהוא היום. אנחנו לא רגילות לחשוב ככה
