במוצאי שבת האחרונים (12.10.25) הוזמנתי להקרנה של הסרט הקצר של מעיין בלך על ג'קי מקייטן ויהודה קיסר "החלטורה האחרונה". ההקרנה הייתה במועדון הביט במסגרת פסטיבל

מה הבעיה ליצור תוכן? כל מה שאתם צריכים – יש לכם. אתם יכולים לקחת דף ולכתוב, אתם יכולים לקחת את המצלמה של הטלפון ולצלם, להוריד

החיים של כולנו מורכבים מאוד. אנחנו עסוקים מבוקר עד ערב בעבודה, משפחה, חברים, השרדות. אבל איכשהו, למרות זאת, מוצאים שעות על גביי שעות לצפייה במסך,

הפורמט התסריטאי הוא חלק משמעותי בכל הפקה. דף של תסריט שווה דקה בסרט או סדרה וחשוב לציין שתסריט כמו שהוא בניגוד לשיר או סיפור או

0. אין לי וואטאפ. הוא לא עובד ואין לי אפשרות לקרוא או להגיע להודעות. נכון לעכשיו אין לי כוח לריב עם האפליקציה השטנית הזו. אז

אנקנטו הוא טקסט מרגש, פמיניסטי, שעוסק בטראומה משפחתית, השלכה, החלמה וריפוי. למה? קודם כל, למי שלא מכיר מדובר באחד מהסרטים האחרונים של דיסני, על אישה

אני מתקשה לכתוב כשקשה. כשהמצב במדינה כבר מעל חצי שנה נמצא בכאוס ובואו נהיה כנים, גם לפני השביעי באוקטובר היה פה בלגן ובלתי צפוי. לכן,

הנעה עצמית זה כלי חשוב מאוד עבורנו כיוצרים ועוד יותר חשוב כשאנחנו כותבים ויוצרים סדרות. למרות שיצירה קולנועית, טלוויזיונית או לרשת היא משהו שנעשה בשיתוף

המוווון זמן לא העליתי פרק חדש לפודקסט, למרות שבתוך מוחי המשכתי לנתח סדרות ולתכנן פרקים! הסיבה בין השאר זה שהייתי פחות בנטפליקס ויותר בחדשות, יותר

אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר