בשביל לכתוב, בשביל לכתוב טוב, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש את מלוא כובד של הרגשות שמציפים אותנו. ואנחנו נמצאים בימים נוראיים, חשופים לזוועה מתמשכת שקשה
הגיעו אליי כמה חדשות משמחות מכם 🙂 קבלה לפיצ'ינג סדרות, יציאה לצילומים, הגשה למפיקים והמשך עבודה על פיתוחים. שמחה מאוד. מרגישה שהתנועה ממשיכה כל עוד
תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא
כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי
בהרבה מאוד סרטונים ופוסטים וסיפורים על סדרות מצליחות אנחנו שומעים על הדרך הספציפית שאותו יוצר או אותה יוצרת הצליחו לגרום לסדרה שלהם לצאת לאוויר העולם
אז מה למדתי משיפוט בתחרות הפיצ'ינג של פסטיבל חיפה? כמעט כל סיפור מתחיל במשבר או בכישלון. ברור, אולי ידעתי את זה כבר קודם לכן, אבל
גם לסדרה יש אירוע מחולל, אבל ההבדל בינו לבין אירוע מחולל של סרט הוא שהאירוע מתקשר למנגנון הסדרתי. הוא זה שמייצר את המבנה של הסדרה.
דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה,
נדמה שהתרחשות דרמטית היא הלחם והחמאה של כל כותב, ישר לספר על הדרמה ומה קורה לגיבורים שלי – בעיקר בתחילת הסדרה. דווקא בגלל שזה בא
אני מרבה לכתוב על מחסום כתיבה, כי אני מרגישה שזו הסיבה שרבים מחפשים מסגרת וליווי. אני יודעת שזה מה ששולח אותי פעמים רבות למצוא תשובות
בעבר הייתי מעלה פוסטים חדשים ביום שני, כעת החלטתי לשנות את זה ליום ראשון. מבחינתכם, אני לא יודעת עד כמה זה משנה. אתם קוראים כשאתם
תסריטאות טובה כמו כל אומנות טובה מבוססת על רגש. קודם כל רגש. קודם כל היצירה הזו שאתם רוצים ליצור מנסה להעביר רגש מאוד מסוים וספציפי.
שאלה טובה ותלויה מאוד במי ששואל. יצא לי לחשוב עליה לא מעט בתור בוגרת בעצמי של מסלול תסריטאות בחוג לקולנוע של האוניברסיטה וגם עקב התלבטויות
שיטת האקורדיון ואני חוגגים 40 יוצרים שהשתתפו במחזורים השונים של הסדנה, מהמחזור הראשון עד המחזור הנוכחי. מהסדנה הראשונה דרך האיגוד שהתחילה בשיא הגל הראשון של
הבת שלי בת שנה וקצת ולאחרונה אני מנסה להרגיל אותה לאכול מצלחת ולא ישירות מהמגש של כיסא האוכל שלה. בהתחלה היא הייתה משחקת עם הצלחת
טעות נפוצה שעושים בעת פיתוח סדרה (וגם תסריט לסרט למען האמת) זה ללכת לאיבוד בתחקיר. במקום לכתוב את הרעיונות שלנו, לפתח אותם, לחשוב על דמויות,
