פיתוח סדרה על פי השיטה שפיתחתי, שיטת האקורדיון, שונה מהותית מפיתוח של סרט קצר או באורך מלא. קודם כל המבנה שונה, במקום מבנה של התחלה

אפליקציות מאמנות את המוח שלנו, כיצד להתנהג באפליקציה. אני אומרת אפליקציה כשם כולל למותגים שונים. למשל פייסבוק. פייסבוק מאמן את המוח שלנו כיצד להתנהג בפייסבוק.

עדי תשרי נוצרה בכלל כפרופיל בגוגל. לפני ששיניתי את השם שלי, יצרתי את כתובת המייל הזאת — השם הזה.ולמשך תקופה מסוימת יצאתי עם מישהו שהיה

חזרת החטופים החיים היא בוסט מוטיבציה מדהים. שמעתי את אבינתן אור אומר "הרקע שלי נתן לי כוח" ואז הוא פירט על ניסיון הבריחה שלו, איך

כשאני גדלתי בניינטיז, והייתי טינאייג’רית בשנות האלפיים – **פלייבוי היה חתיכת דבר**. כל פעם ששמענו על סלבית שמצטלמת שם בעירום – זה היה *סטטוס*. מפוקפק,

ראיתי הרבה סרטונים וקראתי לא מעט שהתעסקו בקונפליקט המרכזי של הגיבורה רומי – שיש עליה סימנים של שדה בגלל שהיא חצי שדה,והחברות שלה לא יודעות

אני רוצה להזהיר ולהגיד על ההתחלה שהפוסט הבא אינו ייעוץ פיננסי, הוא כן אבל ייעוץ אומנותי. להשקיע באומנות שלכם, ללמוד מיומנויות חדשות, לתרגל אותן, להתמקצע

אחד הדברים שאני עושה כשאני מתגעגעת למישהו שכבר לא נמצא בחיים שלי, זה לאכול אוכל שהוא אוהב. אולי זו ארוחה שהיינו אוכלים ביחד. ככה במידה

מי יודע אולי זה יהיה כלי לריפוי לא רק עבורכם, אלא לעולם כולו. כן, תחשבו איזו סצנה, איזה משפט, איזו דמות, איזו סדרה גרמה לשינוי

במהלך השבת האחרונה קיימתי את מרתון פיתוח הסדרות הראשון של שיטת האקורדיון. הגיעו כמה כותבים שאני מכירה מסדנאות קודמות וכותבות חדשות. היה מעניין לראות את

במוצאי שבת האחרונים (12.10.25) הוזמנתי להקרנה של הסרט הקצר של מעיין בלך על ג'קי מקייטן ויהודה קיסר "החלטורה האחרונה". ההקרנה הייתה במועדון הביט במסגרת פסטיבל

מה עושים עם טיוטות ישנות שלא משרתות את הסיפור או את הסדרה? האם שומרים אותן במגירה לעת צרה, או שאתם מוחקים, זורקים, שורפים (למי שמרגיש

רבות מדובר על כתיבת יומן וכתיבה בכללי ככלי טיפולי בינינו לבין עצמנו, לא רק כדי לצאת עם תוצאה בסוף הדרך, אלא פשוט לשבת ולכתוב כדי

מה הבעיה ליצור תוכן? כל מה שאתם צריכים – יש לכם. אתם יכולים לקחת דף ולכתוב, אתם יכולים לקחת את המצלמה של הטלפון ולצלם, להוריד

לא מזמן עלה לי רעיון ללמד את כל השיטה במכה, במרתון. אי פעם תהיתם למה סדרות מסוימות הן בלתי נשכחות, עושות היסטוריה, משנות את השיח

זו שאלה כל כך חשובה. שאלת הלמה. למה אנחנו בכלל ניגשים למלאכה הזאת שנקראת כתיבה ועוד יותר ספציפי מזה – למה אנחנו ניגשים לכתוב סדרה?

החיים של כולנו מורכבים מאוד. אנחנו עסוקים מבוקר עד ערב בעבודה, משפחה, חברים, השרדות. אבל איכשהו, למרות זאת, מוצאים שעות על גביי שעות לצפייה במסך,

לעיתים אנחנו מפסיקים לכתוב, מפסיקים ליצור ואז הדרך חזרה לטיוטות ולפרויקטים שנזנחו היא קשה הרבה יותר מהתחלה חדשה. אבל, האם באמת אפשר להפסיק כשהיצירה היא

אתם בטח מכירים את זה. אתם רוצים לכתוב ולא מצליחים. אתם רוצים להיות "כותבים", "סופרים", "תסריטאים" אבל במאני טיים, יש לכם זמן לכתוב, יש לכם

תהליך הכתיבה הוא תמיד רצף של התנגדויות פנימיות ופקפוק עצמי. זהו תהליך שלא פעם הופך למאבק – מאבק בין הרצון ליצור לבין הקולות שמטילים ספק

הפורמט התסריטאי הוא חלק משמעותי בכל הפקה. דף של תסריט שווה דקה בסרט או סדרה וחשוב לציין שתסריט כמו שהוא בניגוד לשיר או סיפור או

זה קצת מצחיק, הקלטתי את הפרקים של התשובה היא לא, לקראת הגשה לכאן 11 ועליתי לשלב השני אי שם מזמן בשנת 2020, הייתי בהריון עם

וואוו מי ידע שסיפור טוב יכול להיות כל כך משמעותי לקריירה שלנו?! האזינו כיצד מבנה של סיפור משפיע על הדרך בה אנחנו מציגים את עצמנו

בין אם את מדענית, אומנית, אקדמאית, מכונאית, מורה, אימא או עקרת בית – לא משנה, מה החלטת לעשות עם חייך, אני בטוחה שנכשלת. בין אם

0. אין לי וואטאפ. הוא לא עובד ואין לי אפשרות לקרוא או להגיע להודעות. נכון לעכשיו אין לי כוח לריב עם האפליקציה השטנית הזו. אז

בקרוב מאוד יוצא לאור ספר השירה השלישי שלי – יהלום. מטיבי הלכת והעוקבים הצמודים, יזכרו אולי שהספר היה צריך לצאת שנה שעבר וקיימתי הד סטראט

// פרק אחרון בסדרה "כתיבה על כתיבה" // בואו נדבר רגע על שעון מעורר. לכאורה קוץ בתחת, את רוצה לישון ולפתע הזין הזה מצלצל, מעיר

// פרק שישי בסדרה "כתיבה על כתיבה" // אני יכולה להודות שאני מפחדת. שינוי זה מפחיד, הלא נודע, הבלתי צפוי, הספקולציות האינסופיות של מה יהיה אם.

//פוסט חמישי מתוך הסדרה "כתיבה על כתיבה" // איתן גרין, שהיה אחד מהמורים שלי לתסריטאות, היה אומר לנו "לכו לבר, לכו לים, לכו לבית קפה

// על האבנים שבדרך מתוך "כתיבה על כתיבה" // תארו לכם עולם שבו היו אומרים לילדים שהם יישארו קטנים לעד. במקום להגיד לילדים "כשתגדל –

מדובר בסרט שיצא לאוויר העולם ב1995. אני הייתי ילדה. כשהקרנתי את הסרט לילדיי, הופעתי מאוד. קודם כל ריטה מדובבת אותה. וואו. איזה דיבוב מדהים, איזו

אנקנטו הוא טקסט מרגש, פמיניסטי, שעוסק בטראומה משפחתית, השלכה, החלמה וריפוי. למה? קודם כל, למי שלא מכיר מדובר באחד מהסרטים האחרונים של דיסני, על אישה

אז למה בילבי היא טקסט פמיניסטי מהפכני ורדיקלי? לא רק בגלל שמדובר בילדה ג'ינג'ית חזקה במיוחד שיכולה להרים סוסים ולנצח גנבים בערמומיות ופיקחות. בילבי משתמשת

אני מתקשה לכתוב כשקשה. כשהמצב במדינה כבר מעל חצי שנה נמצא בכאוס ובואו נהיה כנים, גם לפני השביעי באוקטובר היה פה בלגן ובלתי צפוי. לכן,

הנעה עצמית זה כלי חשוב מאוד עבורנו כיוצרים ועוד יותר חשוב כשאנחנו כותבים ויוצרים סדרות. למרות שיצירה קולנועית, טלוויזיונית או לרשת היא משהו שנעשה בשיתוף

לכל מי שפספס את השיעור הראשון, החינמי, בכתיבה תסריטאית על איך כותבים תסריט על פי הפורמט התסריטאי, כולל החוקים הבסיסיים והרשמיים של הקולנוע והטלוויזיה הישראלית

המוווון זמן לא העליתי פרק חדש לפודקסט, למרות שבתוך מוחי המשכתי לנתח סדרות ולתכנן פרקים! הסיבה בין השאר זה שהייתי פחות בנטפליקס ויותר בחדשות, יותר

בתחילת השבוע העליתי סרטון על משולש היוצר וכעת אני רוצה לפרט קצת בכתב את הקונספט למען קוראי הבלוג וכותבים באשר הם. ראשית אני רוצה לצאת

נשאלתי היום מה ההבדל בין ארק לבין מהלך עונתי ועל הדרך נכנס המושג קשת עונתית אז החלטתי לנצל את הבמה הצנועה הזו כדי לנסות ולהסביר.

הכותרת היא למעשה ספר של ד"ר סוס ובו הגיבור שחי לו חיים דיי טובים סה"כ, מגלה כמה צרות בסביבתו הקרובה ושומע על ארץ רחוקה שבה

משבוע לשבוע המועקה לצערי לא עוזבת. אני לא יודעת מה איתכם, אבל המשא שנוסף למשקל שכל אחד מאיתנו סוחב גם כך, עשה ללא ספק את

בשביל לכתוב, בשביל לכתוב טוב, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להרגיש את מלוא כובד של הרגשות שמציפים אותנו. ואנחנו נמצאים בימים נוראיים, חשופים לזוועה מתמשכת שקשה

התשובה הקצרה היא לא. הרבה סדרות מגיעות מיוצרים שאינם תסריטאים או לא עובדים בתחום. מה שכן, חשוב שיצטוות אליך תסריטאים מקצועיים בשלב של הפיתוח וכתיבת

הגיעו אליי כמה חדשות משמחות מכם 🙂  קבלה לפיצ'ינג סדרות, יציאה לצילומים, הגשה למפיקים והמשך עבודה על פיתוחים.  שמחה מאוד. מרגישה שהתנועה ממשיכה כל עוד

מאוד קשה להתניע אחרי הרבה זמן שלא כתבנו. אני אישית מרגישה הרבה עמים שהאדם שכתב את כל הדברים ועשה את כל הדברים שעשיתי היה אדם

שיטת האקורדיון היא יותר מסדנת כתיבה. היא דרך ומתודת עבודה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לסדנת כתיבה פשוט כדי שתהיה לנו מסגרת יצירתית שתגרום לנו לכתוב,

כל קיץ במדינה שלנו הוא לוהט, אבל נדמה שהקיץ הנוכחי לוהט במיוחד. מעורר בכם השראה או גורם למוזות לשתוק? התחלתי לסקר קצת את שביתת התסריטאים

חזרות היא אלמותית כי סדרה על מערכת יחסים זוגית תמיד עובדת, כשמתעמקים באינטימיות בין שני אנשים ומנסים דרך הסיפור הספציפי שלהם להגיד משהו חדש, וואלה

מוקדש לאן הדר, תודה על הבקשה. ועכשיו, אומר מאיר אריאל, הוא יצחק אותה. על המיטה הענקית שלו. שרה צחקה כשהמלאכים אמרו לה שיוולד לה בן

שימו לב לכותרת, אני תמיד מדברת על זה בסדנאות, כיצד השם של הסדרה מדגישה אחד מהערכים ההופכיים שנמצאים בשאלה הדרמטית. הסדרה נקראת שישה אפסים, אבל

אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר

שימו לב שמדובר בגרסה מקוצרת מאוד של כל הסדנה והתכנים, היא מיועדת גם למי שכבר עשה את הקורס ורוצה להיזכר וגם למי שמקשיב לפודקסט, עוקב

יש עבודות. יש לא מעט עבודות. שעיקר העבודה בהם זה להגיע בזמן, להעביר כרטיס ולעשות את מה שאומרים לנו בעוד אנחנו מתקתקים במחשב ועונים לטלפון.

רגע של ווידוי: אני הייתי בת תשע כשכתבתי תסריט פעם ראשונה. לא ידעתי מה הפורמט או מה החוקים, אבל הבנתי מצפייה בטלוויזיה שיש שם דיאלוגים

כשמשהו נמצא לך מול העיניים כל הזמן אתם כבר לא רואים אותו. אתם אשכרה צריכים למסע ארוך, קשה, רחוק מכל מה שמוכר לכם, מכל מה

המשכתי לצפות בבית הקלפים גם אחרי שהקלטתי את הפרק האחרון לפודקסט. המוטיבציה שלי הייתה להבין מה גרם לסדרה הזאת לעשות היסטוריה פעמיים. קודם כל בתור

תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא

יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –

אנחנו נמצאים בתקופת פריחה לא רק של האביב אלא גם של יצירה. הרבה מאוד קולות קוראים והזדמנויות ניצבות לפתחנו היוצרים ואני דוחקת בכם להשתמש בתאריכים

נטשתי לאחרונה את ההרגל שלי בשלוש השנים האחרונות לעלות לפחות פוסט אחד לפייסבוק ובמקביל לבלוג באתר שלי לפחות פעם בשבוע. הסיבה לכך היא שהתחלתי להתעמק

כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי

אני שומרת על זהות הממליצים על הסדנאות ועריכת התסריט בסוד כי אני לא חושבת ששמו של אדם צריך לשמש ליח"צ של עסק, במיוחד אם שילם

היי, בצל הימים הלא פשוטים שעוברים עלינו, ב-28.2 יש הגשה לקול הקורא של כאן לסדרות רשת ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לעלות ללייב ביום שלישי

זה סרטון מלפניי ארבע שנים. זה מראה על הנחישות של ברקוני וכמה זמן בעצם לקח לו להפוך למה שהוא היום. אנחנו לא רגילות לחשוב ככה