אני מתקשה לכתוב כשקשה. כשהמצב במדינה כבר מעל חצי שנה נמצא בכאוס ובואו נהיה כנים, גם לפני השביעי באוקטובר היה פה בלגן ובלתי צפוי. לכן,
הנעה עצמית זה כלי חשוב מאוד עבורנו כיוצרים ועוד יותר חשוב כשאנחנו כותבים ויוצרים סדרות. למרות שיצירה קולנועית, טלוויזיונית או לרשת היא משהו שנעשה בשיתוף
המוווון זמן לא העליתי פרק חדש לפודקסט, למרות שבתוך מוחי המשכתי לנתח סדרות ולתכנן פרקים! הסיבה בין השאר זה שהייתי פחות בנטפליקס ויותר בחדשות, יותר
סרטי שירה הם ז'אנר שאפשר להגיד קיים כבר עשרות שנים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בעצם יש קשר הדוק בין הכרזה על ז'אנרים
משפט שאמר דורי (גל תורן), השף בסדרה "הטבח" בפרק השני של העונה השנייה, רודף אותי. "אני צריך אינטימיות כדי ליצור". הוא בסוף הפרק מציע למיה
הגיעו אליי כמה חדשות משמחות מכם 🙂 קבלה לפיצ'ינג סדרות, יציאה לצילומים, הגשה למפיקים והמשך עבודה על פיתוחים. שמחה מאוד. מרגישה שהתנועה ממשיכה כל עוד
חזרות היא אלמותית כי סדרה על מערכת יחסים זוגית תמיד עובדת, כשמתעמקים באינטימיות בין שני אנשים ומנסים דרך הסיפור הספציפי שלהם להגיד משהו חדש, וואלה
אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר
הבטחה זו הבטחה ולכבוד מרתון לפיילוט שמתקיים בפנתר הירוק ביום רביעי ה19.7.23, אני מנתחת באופן יומי פרק פיילוט מסדרות מוכרות ואולי פחות מוכרות. תודה לכל
שימו לב שמדובר בגרסה מקוצרת מאוד של כל הסדנה והתכנים, היא מיועדת גם למי שכבר עשה את הקורס ורוצה להיזכר וגם למי שמקשיב לפודקסט, עוקב
יש עבודות. יש לא מעט עבודות. שעיקר העבודה בהם זה להגיע בזמן, להעביר כרטיס ולעשות את מה שאומרים לנו בעוד אנחנו מתקתקים במחשב ועונים לטלפון.
כשמשהו נמצא לך מול העיניים כל הזמן אתם כבר לא רואים אותו. אתם אשכרה צריכים למסע ארוך, קשה, רחוק מכל מה שמוכר לכם, מכל מה
כל פעם שאני מסיימת סדנה נשבר לי קצת הלב. התמזל מזלי לפגוש נשמות יקרות, יוצרות, שמחכות להזדמנות להביא לעולם סיפורים שמדהימים אותי. שנוגעים לי בלב
תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא
יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –
אנחנו נמצאים בתקופת פריחה לא רק של האביב אלא גם של יצירה. הרבה מאוד קולות קוראים והזדמנויות ניצבות לפתחנו היוצרים ואני דוחקת בכם להשתמש בתאריכים
כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי
אני שומרת על זהות הממליצים על הסדנאות ועריכת התסריט בסוד כי אני לא חושבת ששמו של אדם צריך לשמש ליח"צ של עסק, במיוחד אם שילם
נמאס לכם לחכות לתקציב מקרן קולנוע או גוף משדר? רוצים ליצור סרטים וסדרות בצורה עצמאית? איתי זבולון (SO LOW), אלדד שטרית (מאחורי כל צחוק), עדי
איכשהו מצאתי את עצמי הבוקר בחלל עם כל המשקולות ותהיתי איך לעזאזל ולמה הריי התכוונתי לשלוח הודעה שקמתי על הפרצוף ואני לא מגיעה לאימון, אבל
יש משהו מאוד מאיים בהחלטה לכתוב סדרה. הרבה מהבעיות שיוצרים נתקלים בהם, הם פשוט ההתמודדות עם הבדידות שכרוכה בכתיבה, עם המחשבות שזה אף פעם לא
מתעניינים רבים שואלים אותי – "עדי, אבל איזה סדרות יצאו בעקבות הסדנה?" ועל זה אני עונה את התשובה שמככבת בוידאו שנמצא בדף הבית 🙂 "לוקח
אחת הבעיות הגדולות בבנייה של מהלך עלילתי לסדרה זה הנפח. אם זו הסדרה הראשונה שאתם כותבים וגם אם לא, נפח לעונה אחת ואף לכמה עונות
במבנה הקלאסי של סרט ושל סיפור קלאסי בכלל, יש לנו אירוע מחולל. אירוע שאינו הבחירה של הגיבור או הגיבורה, אינו משהו שהוא עושה, אלא משהו
בין אם אתם מוקפים ביער או בפקק תנועהשצמיחתכם תישא פרי, שתפרחו.שתדעו גשם וסערה, שמש וברכה.שתצליחו, למרות הכול לעשות פוטוסינתזהוליצור משהו משלכם.הלוואי והדרך תפרה אתכם ותשרה
נושא הסדרה מתקשר להצהרת כוונות או לאני המאמין של היוצרים. האם הסדרה עוסקת בפסיכולוגיה, עולם הרווקות המאוחרת, הורות משותפת או אהבה בגיל השלישי? תחשבו על
גם לסדרה יש אירוע מחולל, אבל ההבדל בינו לבין אירוע מחולל של סרט הוא שהאירוע מתקשר למנגנון הסדרתי. הוא זה שמייצר את המבנה של הסדרה.
דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה,
בתור תסריטאית שמירב התוכן שהיא כותבת הוא אפל ולא קל, אני חושבת שהפוסט הזה חשוב במיוחד. אלמנט הFEEL GOOD בתוך הסדרה שלכם הוא חשוב במיוחד
בעקבות אירוע הפיצ'ינג שנערך לסדנת המשך של פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון, סיכמתי כמה שאלות שהמפיקים שאלו את היוצרים שהציגו את הסדרות שלהן. האם לכל
משום שכתיבה ופיתוח של סדרה היא תהליך כל כך ארוך, מורכב ולעיתים גם מייאש, חשוב שתזכרו לכל אורך הדרך מה הסיבה שבגללה אתם בכלל כותבים
בעת פיתוח סדרה אנחנו כל הזמן עושים שתי פעולות במקביל. הראשונה היא כתיבת התקצירים והמסמכים "המכירתיים" של הסדרה, מה שנשלח למפיקים, גופי שידור, קולות קוראים
אני מרבה לכתוב על מחסום כתיבה, כי אני מרגישה שזו הסיבה שרבים מחפשים מסגרת וליווי. אני יודעת שזה מה ששולח אותי פעמים רבות למצוא תשובות
סדרות אודיטוריות זה ז'אנר חדש יחסית שמוכר לנו, כי הוא היה קיים לפניי הטלוויזיה, ברדיו. ילדים ומבוגרים היו נאספים להקשיב לפרק מבדר או מותח של
הרבה פעמים, אני שכותבת את הבלוג הזה להשראה ולפתיחת מחסומי כתיבה, מרגישה את תסמונת המתחזה. קמה בבוקר, מתחילה שבוע, מסיימת יום ולא יודעת איך להתיישב
התשובה לשאלה הזו היא המטרה של האתר הזה ופיתוח שיטת האקורדיון. היום כשאני רוצה לכתוב סדרה או לערוך סדרה – אני שואלת את ארבעת השאלות
בעבר הייתי מעלה פוסטים חדשים ביום שני, כעת החלטתי לשנות את זה ליום ראשון. מבחינתכם, אני לא יודעת עד כמה זה משנה. אתם קוראים כשאתם
מועד: ראשון, שני ושלישי ביוני, 2022 (5-7/06/2022) משך: 3 ימים, 2 לילות. מיקום: תל אביב, זום קהל יעד: יוצרים בעלי רקע בכתיבה, בימוי, הפקה או
מועדון האקורדיון מנסה לפתור בעיה שהיא, מהניסיון שלי, המהותית והחשובה ביותר בחיים של יוצר: להמשיך וליצור באופן שוטף ופורה. רוב היוצרים שמגיעים לסדנה שלי הם
השאלה האמתית היא לא מה השיטה שעובדת אלא מה השיטה שעובדת עבורך. השאלה היא לא איך אני הולך לכתוב סדרה או סרט אלא מה הדרך
כאמור, באישון לילה, בלי להודיע לאף אחד, אהבה ראשונה FIRST LOVE עלתה לאפליקציה של BLACKPILLS והפכה להיות זמינה לצפייה עבור כל מי שחיכה לה וחיכו
כל כך הרבה שאלות מתעוררות בי בצפייה בקטע הזה מ"הקוסם". בת כמה השחקנית? בת כמה דורותי הדמות? למה לעזאזל היא לובשת קצר? למה אף אחד
סדנת כתיבה היא לא טיפול פסיכולוגי. כתיבה היא לא טיפול פסיכולוגי. קבוצת כתיבה – לא משנה איזו קבוצת כתיבה – היא לא טיפול פסיכולוגי קבוצתי,
לאחרונה פונים אליי ושואלים אותי את השאלה הנצחית – איך להיכנס לתעשייה? אם יש לי עצות או שאני יכולה לספר איך אני נכנסתי לתעשייה. זו
אם כבר קראתם פוסט או שניים בבלוג הזה, אתם יודעים שאני כותבת הרבה על איך לא ללכת לאיבוד. כמה חשוב להשתמש בעמוד שדרה, תוכן עניינים,
תסריטאות טובה כמו כל אומנות טובה מבוססת על רגש. קודם כל רגש. קודם כל היצירה הזו שאתם רוצים ליצור מנסה להעביר רגש מאוד מסוים וספציפי.
ההחלטה על כמה פרקים יש בסדרה זו החלטה מאוחרת יחסית בפיתוח סדרה. זה לא מסוג הדברים שנעשה על ההתחלה. כן חשוב שנחליט על ז'אנר –
אתמול השתתפתי במפגש תסריטאים (מתחילים/ צעירים) שמתעניינים להצטרף לאיגוד, מטרת המפגש היה לאפשר לתסריטאים שסיימו עכשיו לימודים להציף שאלות ובאופן לא מפתיע, השאלה המרכזית שנידונה
שאלה טובה ותלויה מאוד במי ששואל. יצא לי לחשוב עליה לא מעט בתור בוגרת בעצמי של מסלול תסריטאות בחוג לקולנוע של האוניברסיטה וגם עקב התלבטויות
שיטת האקורדיון ואני חוגגים 40 יוצרים שהשתתפו במחזורים השונים של הסדנה, מהמחזור הראשון עד המחזור הנוכחי. מהסדנה הראשונה דרך האיגוד שהתחילה בשיא הגל הראשון של
אני כותבת מהרגע שלמדתי לכתוב, משמע גיל חמש וחצי ככה ואני מאמינה שהייתי מתחילה קודם אם היה אפשרי כי הדמיון שלי תמיד היה חזק יותר
כיוצרים אנחנו חייבים ביקורת כדי להתקדם. אין שום סיכוי שנצליח לשפוט את הכתיבה שלנו באופן אובייקטיבי ונצליח לזהות מה לא עובד בלי נקודת מבט אחרת,
לשמחתי, זכיתי בפיצ'ינג סדרות של פסטיבל חיפה שהתקיים ממש עכשיו בחול המועד סוכות (2021). התחרות הייתה בפניי שופטים בינלאומיים ביניהם התסריטאי של עשר אחוז, המפיק
טעות נפוצה שעושים בעת פיתוח סדרה (וגם תסריט לסרט למען האמת) זה ללכת לאיבוד בתחקיר. במקום לכתוב את הרעיונות שלנו, לפתח אותם, לחשוב על דמויות,
אחד הדברים הכי קשים זה להיפרד מטקסט שכתבנו. תחילה צריך להיפרד מהפנטזיה שיש לנו על הטקסט הזה. כל עוד הוא עוד לא על הדף וחי