אז איך זה מרגיש לסיים סדנת פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון?
אלינור (נורי) בר יהודה שהשתתפה ב-2 הסדנאות שהעברתי במקום לשירה, פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון וסדנת ההמשך, הסכימה שאפרסם מייל שהיא כתבה לי בתום התהליך.
אלינור (נורי) בר יהודה שהשתתפה ב-2 הסדנאות שהעברתי במקום לשירה, פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון וסדנת ההמשך, הסכימה שאפרסם מייל שהיא כתבה לי בתום התהליך.
ביום רביעי ה-7.6 בשעה 18:30 יתקיים אירוע ספיד דייטינג יוצרים ברוטשילד 57, תל אביב מדובר בהזדמנות עבור יוצרים שרוצים להכיר יוצרים אחרים, לעשות פיצ'ינג למפיקים
כשמשהו נמצא לך מול העיניים כל הזמן אתם כבר לא רואים אותו. אתם אשכרה צריכים למסע ארוך, קשה, רחוק מכל מה שמוכר לכם, מכל מה
כל פעם שאני מסיימת סדנה נשבר לי קצת הלב. התמזל מזלי לפגוש נשמות יקרות, יוצרות, שמחכות להזדמנות להביא לעולם סיפורים שמדהימים אותי. שנוגעים לי בלב
יש לנו 3 כיתות אומן במוצא"שים הקרובים שמהווים כלים חשוב לכל יוצר עצמאי באשר הוא. במוצאי שבת הקרוב (10.6.23) אעביר הרצאה על סרטי שירה כולל
המשכתי לצפות בבית הקלפים גם אחרי שהקלטתי את הפרק האחרון לפודקסט. המוטיבציה שלי הייתה להבין מה גרם לסדרה הזאת לעשות היסטוריה פעמיים. קודם כל בתור
תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא
יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –
לעיתים נהוג בקרב כותבים ותסריטאיות בפרט לפתוח פוסט בהתנצלות. אני מצטערת שלא כתבתי מזמן פוסט חדש, אני מצטערת שלא כתבתי לכם הרבה זמן, אני מצטערת
אנחנו נמצאים בתקופת פריחה לא רק של האביב אלא גם של יצירה. הרבה מאוד קולות קוראים והזדמנויות ניצבות לפתחנו היוצרים ואני דוחקת בכם להשתמש בתאריכים
אני שמחה לבשר שקרן בוסטון חיפה תומכת באסקלרטור קולנוע עצמאי ועל כן אני פותחת 3 אירועים של כיתות אמן לקהל הרחב. האירוע הראשון שאליו אני
נטשתי לאחרונה את ההרגל שלי בשלוש השנים האחרונות לעלות לפחות פוסט אחד לפייסבוק ובמקביל לבלוג באתר שלי לפחות פעם בשבוע. הסיבה לכך היא שהתחלתי להתעמק
יצרתי סרטון ובו ביקורת על המבע הקולנועי של הוידאו קליפ שמייצג אותנו באורוויזיון 2023 עם השיר חד קרן של נעה קירל ניתן לצפות בסרטון הביקורת
אני לא בנאדם דתי, אבל כן גדלתי בבית מסורתי ואני עושה דברים מסוימים עבור אותה מסורת בה גדלתי; כמו לא לערבב בשר וחלב, לא לעבוד
כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי
אני שומרת על זהות הממליצים על הסדנאות ועריכת התסריט בסוד כי אני לא חושבת ששמו של אדם צריך לשמש ליח"צ של עסק, במיוחד אם שילם
היי, בצל הימים הלא פשוטים שעוברים עלינו, ב-28.2 יש הגשה לקול הקורא של כאן לסדרות רשת ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לעלות ללייב ביום שלישי
זה סרטון מלפניי ארבע שנים. זה מראה על הנחישות של ברקוני וכמה זמן בעצם לקח לו להפוך למה שהוא היום. אנחנו לא רגילות לחשוב ככה
נמאס לכם לחכות לתקציב מקרן קולנוע או גוף משדר? רוצים ליצור סרטים וסדרות בצורה עצמאית? איתי זבולון (SO LOW), אלדד שטרית (מאחורי כל צחוק), עדי
למה אני כועסת על הרשתות החברתיות? כי מי לעזאזל מתחזק את האינטרנט? אנחנו. אנחנו יוצרים תוכן. אנחנו צורכים תוכן. אנחנו קהל היעד, אנחנו המוצר. אז
מאז שהתחלתי את הסדנאות של שיטת האקורדיון, אי שם בתחילת הגל הראשון של הקורונה, יצאתי מנקודת הנחה שרוב המשתתפים שיגיעו אליי הם בוגרי בתי ספר
ולמה כדאי בעצם? אני מתייחסת לרוב לקוראים של הבלוג הזה ושל האינסטגרם והפייסבוק והטיקטוק והיוטיוב של שיטת האקורדיון, כיוצרים שכבר היו בסדנת תסריטאות בעבר או
אתמול, היה המשחק האחרון – גמר מונדיאל 2022 בקטאר, ארגנטינה מול צרפת והפעם בניגוד לפעמים קודמות נסחפתי אחר המשחקים. הרגשתי חובה ממש לצפות בהם במלואם,
אתמול ישבתי עם כמה קולגות, יוצרים וכותבים בעצמם והתווכחנו על למה שינוי חשוב בסיפור ובעיקר למה הוא חשוב בהצעה לסדרה או תסריט לסרט. מהפרספקטיבה שלי,
בהרבה מאוד סרטונים ופוסטים וסיפורים על סדרות מצליחות אנחנו שומעים על הדרך הספציפית שאותו יוצר או אותה יוצרת הצליחו לגרום לסדרה שלהם לצאת לאוויר העולם
איכשהו מצאתי את עצמי הבוקר בחלל עם כל המשקולות ותהיתי איך לעזאזל ולמה הריי התכוונתי לשלוח הודעה שקמתי על הפרצוף ואני לא מגיעה לאימון, אבל
יש משהו מאוד מאיים בהחלטה לכתוב סדרה. הרבה מהבעיות שיוצרים נתקלים בהם, הם פשוט ההתמודדות עם הבדידות שכרוכה בכתיבה, עם המחשבות שזה אף פעם לא
מתעניינים רבים שואלים אותי – "עדי, אבל איזה סדרות יצאו בעקבות הסדנה?" ועל זה אני עונה את התשובה שמככבת בוידאו שנמצא בדף הבית 🙂 "לוקח
אחת הבעיות הגדולות בבנייה של מהלך עלילתי לסדרה זה הנפח. אם זו הסדרה הראשונה שאתם כותבים וגם אם לא, נפח לעונה אחת ואף לכמה עונות
באופן קבוע הבעיה המרכזית ביותר ואולי גם הבסיסית ביותר שגורמת לקורא או צופה לאבד את ההזדהות שלהם ולאחר מכן את העניין שלהם בסיפור היא בעיה
אנשים כותבים הם אנשים כותבים. היום, כמעט כל ספר שהופך לרב-מכר מגיע למפיקים וגופי שידור וחושבים כיצד להפוך אותו לסרט או לסדרה. כמובן, שיש הבדל
במבנה הקלאסי של סרט ושל סיפור קלאסי בכלל, יש לנו אירוע מחולל. אירוע שאינו הבחירה של הגיבור או הגיבורה, אינו משהו שהוא עושה, אלא משהו
אז מה למדתי משיפוט בתחרות הפיצ'ינג של פסטיבל חיפה? כמעט כל סיפור מתחיל במשבר או בכישלון. ברור, אולי ידעתי את זה כבר קודם לכן, אבל
כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני צריכה את זה. צריכה את החלל המואר מדיי, עם יותר מדיי מראות ויותר מדיי נשים אחרות בבגדי ספורט
בין אם אתם מוקפים ביער או בפקק תנועהשצמיחתכם תישא פרי, שתפרחו.שתדעו גשם וסערה, שמש וברכה.שתצליחו, למרות הכול לעשות פוטוסינתזהוליצור משהו משלכם.הלוואי והדרך תפרה אתכם ותשרה
חוקי העולם של הסדרה שלכם הם חלק מהמבנה של הסדרה. כמובן שחוקים נועדו להישבר, אבל קודם צריך שיהיו חוקים, לא? אז, בואו נעשה רגע דמיון
נושא הסדרה מתקשר להצהרת כוונות או לאני המאמין של היוצרים. האם הסדרה עוסקת בפסיכולוגיה, עולם הרווקות המאוחרת, הורות משותפת או אהבה בגיל השלישי? תחשבו על
גם לסדרה יש אירוע מחולל, אבל ההבדל בינו לבין אירוע מחולל של סרט הוא שהאירוע מתקשר למנגנון הסדרתי. הוא זה שמייצר את המבנה של הסדרה.
דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה,
בתור תסריטאית שמירב התוכן שהיא כותבת הוא אפל ולא קל, אני חושבת שהפוסט הזה חשוב במיוחד. אלמנט הFEEL GOOD בתוך הסדרה שלכם הוא חשוב במיוחד
נדמה שהתרחשות דרמטית היא הלחם והחמאה של כל כותב, ישר לספר על הדרמה ומה קורה לגיבורים שלי – בעיקר בתחילת הסדרה. דווקא בגלל שזה בא
אל תחפשו בחוץ את הסדרה שאתם רוצים לכתוב. אל תנסו לכתוב כמו משהו קיים. כן, כדאי מאוד לקבל השראה מסדרות קיימות, אבל הסדרות הכי טובות
בעקבות אירוע הפיצ'ינג שנערך לסדנת המשך של פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון, סיכמתי כמה שאלות שהמפיקים שאלו את היוצרים שהציגו את הסדרות שלהן. האם לכל
משום שכתיבה ופיתוח של סדרה היא תהליך כל כך ארוך, מורכב ולעיתים גם מייאש, חשוב שתזכרו לכל אורך הדרך מה הסיבה שבגללה אתם בכלל כותבים
בעת פיתוח סדרה אנחנו כל הזמן עושים שתי פעולות במקביל. הראשונה היא כתיבת התקצירים והמסמכים "המכירתיים" של הסדרה, מה שנשלח למפיקים, גופי שידור, קולות קוראים
אני מרבה לכתוב על מחסום כתיבה, כי אני מרגישה שזו הסיבה שרבים מחפשים מסגרת וליווי. אני יודעת שזה מה ששולח אותי פעמים רבות למצוא תשובות
סדרות אודיטוריות זה ז'אנר חדש יחסית שמוכר לנו, כי הוא היה קיים לפניי הטלוויזיה, ברדיו. ילדים ומבוגרים היו נאספים להקשיב לפרק מבדר או מותח של
הרבה פעמים, אני שכותבת את הבלוג הזה להשראה ולפתיחת מחסומי כתיבה, מרגישה את תסמונת המתחזה. קמה בבוקר, מתחילה שבוע, מסיימת יום ולא יודעת איך להתיישב
התשובה לשאלה הזו היא המטרה של האתר הזה ופיתוח שיטת האקורדיון. היום כשאני רוצה לכתוב סדרה או לערוך סדרה – אני שואלת את ארבעת השאלות
בעבר הייתי מעלה פוסטים חדשים ביום שני, כעת החלטתי לשנות את זה ליום ראשון. מבחינתכם, אני לא יודעת עד כמה זה משנה. אתם קוראים כשאתם
מועד: ראשון, שני ושלישי ביוני, 2022 (5-7/06/2022) משך: 3 ימים, 2 לילות. מיקום: תל אביב, זום קהל יעד: יוצרים בעלי רקע בכתיבה, בימוי, הפקה או
מועדון האקורדיון מנסה לפתור בעיה שהיא, מהניסיון שלי, המהותית והחשובה ביותר בחיים של יוצר: להמשיך וליצור באופן שוטף ופורה. רוב היוצרים שמגיעים לסדנה שלי הם
ביום שלישי ה-8.3 בשעה 19:00 אני עושה הרצאה על סדרות קצרות מה שמכונה short format, אפשר גם לקרוא לזה סדרות רשת, אבל ההגדרה הרבה יותר
הידעתם שהסופר של "בחירתה של סופי" סבל מדיכאון? טוב, אם לא ידעתם אין לי ספק שאתם לא מופתעים. וילאם סייטרון לא רק סבל מדיכאון, הוא
השאלה האמתית היא לא מה השיטה שעובדת אלא מה השיטה שעובדת עבורך. השאלה היא לא איך אני הולך לכתוב סדרה או סרט אלא מה הדרך
כאמור, באישון לילה, בלי להודיע לאף אחד, אהבה ראשונה FIRST LOVE עלתה לאפליקציה של BLACKPILLS והפכה להיות זמינה לצפייה עבור כל מי שחיכה לה וחיכו
כל כך הרבה שאלות מתעוררות בי בצפייה בקטע הזה מ"הקוסם". בת כמה השחקנית? בת כמה דורותי הדמות? למה לעזאזל היא לובשת קצר? למה אף אחד
סדנת כתיבה היא לא טיפול פסיכולוגי. כתיבה היא לא טיפול פסיכולוגי. קבוצת כתיבה – לא משנה איזו קבוצת כתיבה – היא לא טיפול פסיכולוגי קבוצתי,
לאחרונה פונים אליי ושואלים אותי את השאלה הנצחית – איך להיכנס לתעשייה? אם יש לי עצות או שאני יכולה לספר איך אני נכנסתי לתעשייה. זו
אם כבר קראתם פוסט או שניים בבלוג הזה, אתם יודעים שאני כותבת הרבה על איך לא ללכת לאיבוד. כמה חשוב להשתמש בעמוד שדרה, תוכן עניינים,
תסריטאות טובה כמו כל אומנות טובה מבוססת על רגש. קודם כל רגש. קודם כל היצירה הזו שאתם רוצים ליצור מנסה להעביר רגש מאוד מסוים וספציפי.
ההחלטה על כמה פרקים יש בסדרה זו החלטה מאוחרת יחסית בפיתוח סדרה. זה לא מסוג הדברים שנעשה על ההתחלה. כן חשוב שנחליט על ז'אנר –
אתמול השתתפתי במפגש תסריטאים (מתחילים/ צעירים) שמתעניינים להצטרף לאיגוד, מטרת המפגש היה לאפשר לתסריטאים שסיימו עכשיו לימודים להציף שאלות ובאופן לא מפתיע, השאלה המרכזית שנידונה
שאלה טובה ותלויה מאוד במי ששואל. יצא לי לחשוב עליה לא מעט בתור בוגרת בעצמי של מסלול תסריטאות בחוג לקולנוע של האוניברסיטה וגם עקב התלבטויות
שיטת האקורדיון ואני חוגגים 40 יוצרים שהשתתפו במחזורים השונים של הסדנה, מהמחזור הראשון עד המחזור הנוכחי. מהסדנה הראשונה דרך האיגוד שהתחילה בשיא הגל הראשון של
אני כותבת מהרגע שלמדתי לכתוב, משמע גיל חמש וחצי ככה ואני מאמינה שהייתי מתחילה קודם אם היה אפשרי כי הדמיון שלי תמיד היה חזק יותר
כיוצרים אנחנו חייבים ביקורת כדי להתקדם. אין שום סיכוי שנצליח לשפוט את הכתיבה שלנו באופן אובייקטיבי ונצליח לזהות מה לא עובד בלי נקודת מבט אחרת,
למי מכם שהיה בפורטלנד (אני לא הייתי אבל בנזוגי לחיים היה), יש שמועה שהטאגליין של העיר היא keep portland wierd ויחד עם יום שני הבא
לשמחתי, זכיתי בפיצ'ינג סדרות של פסטיבל חיפה שהתקיים ממש עכשיו בחול המועד סוכות (2021). התחרות הייתה בפניי שופטים בינלאומיים ביניהם התסריטאי של עשר אחוז, המפיק
הרבה מהפוסטים פה עוסקים במה אפשר לעשות, מה אפשר ללמוד, מה אני מציעה במסגרת שיטת האקורדיון, אבל חשוב לי להקדיש לפחות פוסט אחד למה אני
כשאני תקועה עם הכתיבה אני יוצאת לטייל או מתחילה לבשל. להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע ליעד מוגדר או לחתוך ירקות, לטגן, לשים את המכסה ולתת לזה
טוב, פסטיבל סרייס מניה 2021 נגמר. הייתי נוכחת שם רק באופן דיגיטלי. אבל כפי שהבטחתי רשמתי כמה הערות חשובות מחווית השיפוט בקטגוריה של סדרות הרשת
הבת שלי בת שנה וקצת ולאחרונה אני מנסה להרגיל אותה לאכול מצלחת ולא ישירות מהמגש של כיסא האוכל שלה. בהתחלה היא הייתה משחקת עם הצלחת
טעות נפוצה שעושים בעת פיתוח סדרה (וגם תסריט לסרט למען האמת) זה ללכת לאיבוד בתחקיר. במקום לכתוב את הרעיונות שלנו, לפתח אותם, לחשוב על דמויות,
איך להשיג תקציב פיתוח זו שאלת מיליון הדולר וזה קשה למדיי, אבל אפשרי. 1. הדבר הראשון זה להשיג מפיק או מפיקה שמאמינים בפרויקט ואז הם
הצעה לסדרה צריכה להיות בראש ובראשונה ברורה ורק אחר כך היא צריכה למכור. כדי שתהיה ברורה, אנחנו צריכים לגרום לקוראים שלנו לדמיין את הסדרה, להבין
סדרה זה עסק רחב וענק, העבודה עליה לאורך זמן יכולה להוביל לשעמום, לתחושה שהלכנו לאיבוד… חוצמזה עובר זמן ו- וואלה, אולי הסיבות שבגללן כתבת את
היה היו פעם כל מיני סוגים של סדרות, הייתה קומדיית מצבים, הייתה סדרת מתח, הייתה סדרת הרפתקאות, סדרת ילדים. היום כמעט בכל הסדרות העלילתיות יש
תחילה רציתי לייצר פודקסט ניתוח סדרות בעברית. הרגשתי שאני כתסריטאית זקוקה לניתוח חד וברור, דרמטי, מבני של הסדרות שאני רואה. סדרות טלוויזיה הן כל כך
אחד הדברים הכי קשים זה להיפרד מטקסט שכתבנו. תחילה צריך להיפרד מהפנטזיה שיש לנו על הטקסט הזה. כל עוד הוא עוד לא על הדף וחי
"תמונה אחת שווה אלף מילים". בתור אדם כותב תמיד שנאתי את המשפט הזה, אבל אין ספק שיש בו משהו. איך בתמונה אחת אפשר לבטא עולם
דרמה במיטבה היא מעבר משכנע בין ערכים הופכיים (מוזמנים להקשיב לפודקסט לכמה דוגמאות) ומי בתפקיד להעביר את הדרמה הזו? הדמויות שלנו כמובן. אם אנחנו לוקחים
אנחנו מכירים את הדמות של המספר מהספרות, זה אותו קול שמתפקד כסוג של אלוהים ויודע את המחשבות של הדמויות, מה היה לפני שהסיפור התחיל ומה
לא מעט פעמים תסריטאים, בעיקר מתחילים, מצמידים לתקציר על הסרט או על הסדרה דף דמויות. זה דף שפשוטו כמשמעו מתאר מי הדמויות בפרויקט, איך נראים,
יש חשש לא קטן בשיתוף חומרים שנמצאים בפיתוח עם מפיקים, תסריטאים אחרים, עורכים ואנשים בכלל. שאלות כמו "איך אני אוודא שאף אחד לא גונב לי
לא סתם מוזיקאים, כוכבי קולנוע ושאר סלבס מופיעים לראיונות בבגדים מוזרים ומשקפי שמש. להיות אמן זה מגניב. מגניבות זה משהו שרואים, משהו שמשוויצים בו, משהו
אין תסריטאי או כותב שלא מכיר את זה. אתם מבלים שעות וימים כועסים ומתוסכלים על עצמיכם שאתם לא כותבים יותר, שאתם לא מפנים זמן לכתיבה
כשמפתחים סדרה, יש יוצרים שעוד לפניי כתיבת העלילה והקונספט של הסדרה כולה – יכתבו פרק פיילוט או כמה סצנות מתוכו ואז מה שיש להציג על
כשכותבים סדרה או סרט בפעם הראשונה, הציפייה היא שתכתבו על משהו שקרה לכם באמת או משהו שקרה למישהו קרוב אליכם. זו יכולה להיות אפילו המלצה
שמעתי לא מעט כותבים מקצועיים, תסריטאים עובדים ואמנים בכלל מדברים רעות על השראה. הם טוענים שהשראה זו פיקציה, זה נחמד אבל שבהחלט לא כדאי לחכות
מכירים את התחושה הזו שאתם בתוך הסצנה שאתם רוצים לכתוב והכול שמש ופרחים ופרפרים עד הרגע שפתחתם את הלפטופ? חרדת הדף הלבן זה סימפטום שיש
אני אתחיל ואכתוב שההבדל העיקרי בין סדרת רשת לסדרה טלוויזיונית הוא בתפיסה. יש נטייה לזלזל יותר בסדרת רשת, לצפות בה כבדרך אגב, לא לפנות את
אין כמעט יוצר שלא נתקל במחסום יצירתי. זה חלק מתהליך היצירה, ממש כמו שחלק מהנהיגה ליעד כרוכה בעצירות ברמזורים. מחסום כתיבה הוא עצירה של תנועת
התיאוריה לכתיבת תסריט לסרט מוכרת ונכתב עליה בלא מעט רבי מכר, "סיפור" של רוברט מקי, "להציל את החתול" של בלאק סניידר אלו רק 2 דוגמאות
שיטת האקורדיון היא תיאוריה בתסריטאות, שפיתחתי בעקבות כתיבת הסדרה שלי FIRST LOVE ומטרתה לפשט את תהליך כתיבת הסדרה עבור תסריטאים וכותבים בכלל. השיטה מאפשרת לכם
לא מזמן השתתפתי במפגש תסריטאים (מתחילים/ צעירים) שמתעניינים להצטרף לאיגוד התסריטאים. מטרת המפגש היה לאפשר לתסריטאים שסיימו עכשיו לימודים להציף שאלות ובאופן לא מפתיע, השאלה