אחד הדברים שאני עושה כשאני מתגעגעת למישהו שכבר לא נמצא בחיים שלי, זה לאכול אוכל שהוא אוהב. אולי זו ארוחה שהיינו אוכלים ביחד. ככה במידה

מה הבעיה ליצור תוכן? כל מה שאתם צריכים – יש לכם. אתם יכולים לקחת דף ולכתוב, אתם יכולים לקחת את המצלמה של הטלפון ולצלם, להוריד

אז למה בילבי היא טקסט פמיניסטי מהפכני ורדיקלי? לא רק בגלל שמדובר בילדה ג'ינג'ית חזקה במיוחד שיכולה להרים סוסים ולנצח גנבים בערמומיות ופיקחות. בילבי משתמשת

אני מתקשה לכתוב כשקשה. כשהמצב במדינה כבר מעל חצי שנה נמצא בכאוס ובואו נהיה כנים, גם לפני השביעי באוקטובר היה פה בלגן ובלתי צפוי. לכן,

הנעה עצמית זה כלי חשוב מאוד עבורנו כיוצרים ועוד יותר חשוב כשאנחנו כותבים ויוצרים סדרות. למרות שיצירה קולנועית, טלוויזיונית או לרשת היא משהו שנעשה בשיתוף

לכל מי שפספס את השיעור הראשון, החינמי, בכתיבה תסריטאית על איך כותבים תסריט על פי הפורמט התסריטאי, כולל החוקים הבסיסיים והרשמיים של הקולנוע והטלוויזיה הישראלית

המוווון זמן לא העליתי פרק חדש לפודקסט, למרות שבתוך מוחי המשכתי לנתח סדרות ולתכנן פרקים! הסיבה בין השאר זה שהייתי פחות בנטפליקס ויותר בחדשות, יותר

בתחילת השבוע העליתי סרטון על משולש היוצר וכעת אני רוצה לפרט קצת בכתב את הקונספט למען קוראי הבלוג וכותבים באשר הם. ראשית אני רוצה לצאת

נשאלתי היום מה ההבדל בין ארק לבין מהלך עונתי ועל הדרך נכנס המושג קשת עונתית אז החלטתי לנצל את הבמה הצנועה הזו כדי לנסות ולהסביר.

הכותרת היא למעשה ספר של ד"ר סוס ובו הגיבור שחי לו חיים דיי טובים סה"כ, מגלה כמה צרות בסביבתו הקרובה ושומע על ארץ רחוקה שבה

משבוע לשבוע המועקה לצערי לא עוזבת. אני לא יודעת מה איתכם, אבל המשא שנוסף למשקל שכל אחד מאיתנו סוחב גם כך, עשה ללא ספק את

הגיעו אליי כמה חדשות משמחות מכם 🙂  קבלה לפיצ'ינג סדרות, יציאה לצילומים, הגשה למפיקים והמשך עבודה על פיתוחים.  שמחה מאוד. מרגישה שהתנועה ממשיכה כל עוד

חזרות היא אלמותית כי סדרה על מערכת יחסים זוגית תמיד עובדת, כשמתעמקים באינטימיות בין שני אנשים ומנסים דרך הסיפור הספציפי שלהם להגיד משהו חדש, וואלה

שימו לב לכותרת, אני תמיד מדברת על זה בסדנאות, כיצד השם של הסדרה מדגישה אחד מהערכים ההופכיים שנמצאים בשאלה הדרמטית. הסדרה נקראת שישה אפסים, אבל

אני לא יודעת אם שמתם לב לקשר המשוגע בין גברים לבין כסף. לעיתים שווה לתזמן כמה שניות עד דקות לוקח לאדם שאת לא מכירה לדבר

יש עבודות. יש לא מעט עבודות. שעיקר העבודה בהם זה להגיע בזמן, להעביר כרטיס ולעשות את מה שאומרים לנו בעוד אנחנו מתקתקים במחשב ועונים לטלפון.

כשמשהו נמצא לך מול העיניים כל הזמן אתם כבר לא רואים אותו. אתם אשכרה צריכים למסע ארוך, קשה, רחוק מכל מה שמוכר לכם, מכל מה

תמיד הייתי מביטה בארונות הספרים הנטושים האלה בתחנות רכבת וגינות ציבוריות וחששתי על הסיפורים שלי. הדם של היוצרים כפי שנתך זך אמר פעם בהשקה, נמצא

יש שיגידו "זמן זה כל מה שיש לנו בעולם הזה" ואני בהחלט חושבת שזה נכון. אבל הכוונה היא לא רק "נישן כבר בקבר", אלא –

אנחנו נמצאים בתקופת פריחה לא רק של האביב אלא גם של יצירה. הרבה מאוד קולות קוראים והזדמנויות ניצבות לפתחנו היוצרים ואני דוחקת בכם להשתמש בתאריכים

נטשתי לאחרונה את ההרגל שלי בשלוש השנים האחרונות לעלות לפחות פוסט אחד לפייסבוק ובמקביל לבלוג באתר שלי לפחות פעם בשבוע. הסיבה לכך היא שהתחלתי להתעמק

כחלק מהתחקיר לכתיבה של אהבה ראשונה. נכנסתי לרשת חברתית שהוקמה אי אז בעשור הראשון של שנות האלפיים של פדופילים. פדופילים שמוגדרים על ידי עצמם "אוהבי

אני שומרת על זהות הממליצים על הסדנאות ועריכת התסריט בסוד כי אני לא חושבת ששמו של אדם צריך לשמש ליח"צ של עסק, במיוחד אם שילם

היי, בצל הימים הלא פשוטים שעוברים עלינו, ב-28.2 יש הגשה לקול הקורא של כאן לסדרות רשת ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לעלות ללייב ביום שלישי

זה סרטון מלפניי ארבע שנים. זה מראה על הנחישות של ברקוני וכמה זמן בעצם לקח לו להפוך למה שהוא היום. אנחנו לא רגילות לחשוב ככה

למה אני כועסת על הרשתות החברתיות? כי מי לעזאזל מתחזק את האינטרנט? אנחנו. אנחנו יוצרים תוכן. אנחנו צורכים תוכן. אנחנו קהל היעד, אנחנו המוצר. אז

מאז שהתחלתי את הסדנאות של שיטת האקורדיון, אי שם בתחילת הגל הראשון של הקורונה, יצאתי מנקודת הנחה שרוב המשתתפים שיגיעו אליי הם בוגרי בתי ספר

איכשהו מצאתי את עצמי הבוקר בחלל עם כל המשקולות ותהיתי איך לעזאזל ולמה הריי התכוונתי לשלוח הודעה שקמתי על הפרצוף ואני לא מגיעה לאימון, אבל

אחת הבעיות הגדולות בבנייה של מהלך עלילתי לסדרה זה הנפח. אם זו הסדרה הראשונה שאתם כותבים וגם אם לא, נפח לעונה אחת ואף לכמה עונות

באופן קבוע הבעיה המרכזית ביותר ואולי גם הבסיסית ביותר שגורמת לקורא או צופה לאבד את ההזדהות שלהם ולאחר מכן את העניין שלהם בסיפור היא בעיה

במבנה הקלאסי של סרט ושל סיפור קלאסי בכלל, יש לנו אירוע מחולל. אירוע שאינו הבחירה של הגיבור או הגיבורה, אינו משהו שהוא עושה, אלא משהו

כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני צריכה את זה. צריכה את החלל המואר מדיי, עם יותר מדיי מראות ויותר מדיי נשים אחרות בבגדי ספורט

נושא הסדרה מתקשר להצהרת כוונות או לאני המאמין של היוצרים. האם הסדרה עוסקת בפסיכולוגיה, עולם הרווקות המאוחרת, הורות משותפת או אהבה בגיל השלישי? תחשבו על

דווקא כשאנחנו חולים, נפתחת הזדמנות מופלאה לבינדג'. ככה, חצי על הספה או על המיטה, אנחנו לוגמים עוד ועוד מסדרות שמסיחות את דעתנו מהכאבים, מחוסר התזוזה,

נדמה שהתרחשות דרמטית היא הלחם והחמאה של כל כותב, ישר לספר על הדרמה ומה קורה לגיבורים שלי – בעיקר בתחילת הסדרה. דווקא בגלל שזה בא

בעקבות אירוע הפיצ'ינג שנערך לסדנת המשך של פיתוח סדרות עפ"י שיטת האקורדיון, סיכמתי כמה שאלות שהמפיקים שאלו את היוצרים שהציגו את הסדרות שלהן. האם לכל

משום שכתיבה ופיתוח של סדרה היא תהליך כל כך ארוך, מורכב ולעיתים גם מייאש, חשוב שתזכרו לכל אורך הדרך מה הסיבה שבגללה אתם בכלל כותבים

בעת פיתוח סדרה אנחנו כל הזמן עושים שתי פעולות במקביל. הראשונה היא כתיבת התקצירים והמסמכים "המכירתיים" של הסדרה, מה שנשלח למפיקים, גופי שידור, קולות קוראים

סדרות אודיטוריות זה ז'אנר חדש יחסית שמוכר לנו, כי הוא היה קיים לפניי הטלוויזיה, ברדיו. ילדים ומבוגרים היו נאספים להקשיב לפרק מבדר או מותח של

התשובה לשאלה הזו היא המטרה של האתר הזה ופיתוח שיטת האקורדיון. היום כשאני רוצה לכתוב סדרה או לערוך סדרה – אני שואלת את ארבעת השאלות

מועד: ראשון, שני ושלישי ביוני, 2022 (5-7/06/2022) משך: 3 ימים, 2 לילות. מיקום: תל אביב, זום קהל יעד: יוצרים בעלי רקע בכתיבה, בימוי, הפקה או

כל כך הרבה שאלות מתעוררות בי בצפייה בקטע הזה מ"הקוסם". בת כמה השחקנית? בת כמה דורותי הדמות? למה לעזאזל היא לובשת קצר? למה אף אחד

לאחרונה פונים אליי ושואלים אותי את השאלה הנצחית – איך להיכנס לתעשייה? אם יש לי עצות או שאני יכולה לספר איך אני נכנסתי לתעשייה. זו

אם כבר קראתם פוסט או שניים בבלוג הזה, אתם יודעים שאני כותבת הרבה על איך לא ללכת לאיבוד. כמה חשוב להשתמש בעמוד שדרה, תוכן עניינים,